עם תחילת שנת הלימודים מתחיל גם הקשר שלנו כהורים עם הגננת והמורה. קשר? לעיתים כן קשר ולעיתים לא ממש ולא אמיתי או לא רציף. גם חוסר קשר הוא סוג של קשר ומעיד על האנשים השותפים לו.
יחסי הורים - גננת - מורים מורכבים מחוויות מהעבר ומהתנסויות ההווה. ציפיות הורים שלא מתבססות רק על צרכי הילדים ומתבלבלות עם צרכיו האישיים של ההורה: "מה שלא היה לי שיהיה לו", קושי לראות את הילד כיצור נפרד עם צרכים משלו.
הורים מביאים עימם אל הגן ובית הספר ציפיות, אמונות ודעות שאינן מתייחסות למציאות העכשווית אלא מבוססות הרבה על ניסיון העבר שלהם כילדים. זו חזרה אל מקום מוכר, הפעם מתוך נקודה של כוח ובגרות. זוכרים את בית הספר והגן כימים קשים שבהם היו נתונים לחסדי מבוגרים. במגע העכשווי בודקים ההורים את גבולות הכוח שלהם דרך העמדת דרישות, ביקורת ועימותים.
אצל חלק מההורים יש הזדהות חזקה עם הילדים. להורים זכורה התקופה בה היה כבוד למורה בעבר והילד קטן לא קיבל תמיכה וגיבוי מהוריו. במקרה כזה נוטה הורה להגן על ילדו הגנת-יתר ויוצא לעזרתו בכל מקרה ומצב, גם אם אינו ראוי. בפועל במציאות אין צד גננת ומורה וצד הורים. יש ילד שכולנו מעונינים בהצמחתו. כולנו בסירה אחת :ביחד ניוושע או נטבע. הורים, גננת ומורים הם המנהיגות היחידה שיש לילד בחייו, כל זאת בתנאי שיתפקדו כצוות וכמנהיגים עבורו. בכל השפות יש הפרדה בין המושג אמא - אבא והורה. אדם יכול להיות 50 שנה אבא ולא לתפקד כהורה לדקה מתוך שנים אלו. הורות, גננת ומורה הם תפקידים שיש ללמדם.
למרבה הצער קורה שההורים מחבלים בתפקידם של אנשי החינוך ובכך מחבלים בתפקיד ההורי של עצמם: ההורה הופך להיות קשוב במיוחד לתלונות נגד הגננת עד כך שההורה פועל במודע נגד הגננת (יעיף אותה או יכופף כרצונו) והופך לגורם מסית. בכך פועל ההורה נגד עצמו! עם העמקת הנתק ,העימות והזלזול, ההורה לא יקבל דיווחים שוטפים, כמות ורמת המידע שעומד לרשותו על ילדו יקטנו. בכך הופך ההורה את הגן/ בית הספר לשטח "מת" עבורו. שטחים "מתים" אלו הם גורמים ראשיים בהחלשתו כהורה.
נתק בין גננת/ מורה להורה יגרום לכך שענייני ילד לא מטופלים והילד פנוי לגמרי להקצין ולפעול במידה רבה באין מפריע. ילדים שפניהם להקצנה יעשו כל שביכולתם להעמיק נתק זה. חדירה למרחב עבודתה של מורה וגננת מתוך עוינות מחלישה את סמכותה של הגננת/ מורה ומגדילה את כוחם והשפעתם של הילדים האלימים- מפונקים. "אין ואקום": כמו בחלל הבית, החלשת גננת/מורה/הורה יוצר ריק שמתמלא במהרה ע"י ילדים שמנצלים אותו או ממשיכים דפוסים לא בריאים.
הידברות בין הורה וגננת יכולה להתרחש רק מתוך חוזק ועצמה הדדיים (לא כוח) ולא תתקיים באמת אם אחד מהם כוחני או מזלזל בשני. חבלה נוספת ביחסים היא שבירת סמכות טריטוריאלית , או אי שמירת גבולות: כל אחד ריבון בטריטוריה שלו ואין לאחר זכות להכתיב לו מה לעשות. ההורים הם הסמכות בבית, הגננת בגן, המורה בבית הספר. כל חדירה ללא הזמנה מחלישה.
אפשר להסתכל בלגלוג על התכתובת הבאה כדי להבין את האבסורד בה:
בביה"ס המורה לאמא: "יוסי לא הכין שעורים נא לדאוג". האם בחזרה:" יוסי לא אכל את השניצל- נא לדאוג". בבתים ובגנים בהם רוצים לטפח לגדל ילדים, על הבוגרים-המנהיגים (מורים, הורים וגננות) לצמוח לטפח אלו את אלו ואת עצמם, קודם שיגשו לענייני הילד. לבנות קשר משמעותי רציף בין המערכת החינוכית והבית ולא רק לענייני צרות וקונפליקטים. לבנות ברית הורים-גננת-מורים, שתהיה אלטרנטיבה לקונפליקטים שוחקים, אי הבנות, פגיעות הדדיות, האשמות והשלכת אחריות מההורים לגננות ולמורים ולהפך
