לחץ הוא דבר מאוד אישי: באותו מצב בדיוק נראה שילד אחד נלחץ והשני לגמרי לא. הלחץ נוצר במצב בו אדם/ילד חושב על מה שהוא צריך לעשות. פירוש ומשמעות מבחינתו של המטלות שהוא חושב, מפרש ומבין שהוא נדרש לעמוד בהן, ברמה שהוא מאמין שהוא צריך לעמוד בה ואומר לעצמו: "אני בספק אם אני אצליח, אם אני מסוגל. ואם אני מסוגל אולי לא באיכות וברמה הנדרשת".
הורים וסביבה לוחצים מישהו כאשר גם הם בספק משל עצמם ואומרים לעצמם:" בלי שאני אלחץ הוא/היא לא יעמדו במשימה או לא ברמה הנדרשת".
יש לחץ של ההורים/ מורים/הסביבה ולחץ עצמי (פרפקציוניזם), שאלה מסרים של ההורים המופנמים כבר בתוכי, כך שהם כבר לא צריכים לומר כלום: אני כבר חושב כמוהם.
ילדים שעומדים בציפיות גבוהות, לימודיות או אחרות, ומגיעים להישגים גבוהים מאוד, לחוצים וחוששים לאבד את מקומם "בפסגה". הלחץ שלהם הוא בשמירה על הרמה הגבוהה, וכן מכך שיש עליהם לחץ סמוי של ציפיות המורים/ ההורים הסביבה מהם.
ילדים בונים לעצמם לוח חוגים שבועי ולא מצליחים לעמוד בכל המשימות או נלחצים מאוד.
זאת אומרת שהדברים מתחילים להסתבך כאשר לא עוצרים לרגע לחשוב, לבדוק ולעשות סדר עדיפות אמיתי אישי.
מבחינת הילדים, מאוד חשוב להם שיישאר להם זמן פנוי לבלות, לצפות בטלוויזיה, לשחק במחשב ולהיות עם חברים. זה בעצם העמדת סדר העדיפויות הפרטי שלהם.
מהצד נראה לסביבה שהילד לא יודע לעשות תכנוני זמן. אלא שבעצם, לוח הזמנים ה"בלתי מאורגן" שכולל מחשב וטלוויזיה, בעצם משקף את סדר העדיפויות האמיתי של הילד. לעיתים, גם הילד לא תמיד מודע לכך או אינו יכול להרשות לעצמו לומר את זה בגלוי להורים, שלא יקבלו את זה.
ילד צריך בראש ובראשונה לעצור ולומר לעצמו מה מבחינתו זה נקרא לעמוד במשימות. מהו סדר העדיפויות האישי האמיתי שלו, כולל לקחת בחשבון רווח והפסד, למשל: "אני אוריד חוג אבל אהיה יותר פנוי לטלוויזיה ואשתחרר מבעיות מצפון על מבחן שאני לא לומד אליו ומגיע להישגים נמוכים מדי מבחינתי", ולנסות לשוחח עם הוריו ולהציג להם את סדר העדיפות שלו. אחר כך ללמוד לתכנן תכנון שבועי, איך לעמוד בכל הדברים/ המטלות שהוא רוצה לעמוד בהן בלא ספקות כדי שלא יווצר הלחץ. אם אינו מפנה מקום ללימודי בית הספר, עליו למשל לבדוק עם עצמו האם באמת זה חשוב לו? כולנו נבדקים לפי מה שאנו עושים בפועל, שזה מה שמשקף את סדר העדיפות האמיתי שלנו ולא לפי מה שאנו אומרים.
