אנו חיים בעולם משתנה, הצרכים משתנים, הטכנולוגיה השתנתה והעולם ממציא את עצמו כל בוקר מחדש. כולנו מקווים שיקרו בעתיד הקרוב והרחוק דברים חדשים וטובים לנו לילדינו. בפועל, בלתי אפשרי לפעול בדפוסים מוכרים חוזרים ונשנים ולצפות בכל הלב שהפעם תהיינה תוצאות שונות ולא משנה על איזה טווח מדברים.בלתי ניתן להמשיך לעשות "עוד מאותו דבר" מבלי לשבור דפוסים מוכרים ולצפות שרק האחר ישתנה: אשתי, העולם, הבוס, המצב, הממשלה,מס הכנסה, הגננת ולקבל תוצאה שונה ואחרת משנים קודמות.בחיל הים אומרים: "אם אתה לא יודע לאן אתה שט, אין אף רוח בעולם שתיקח אותך לשם..."
מהו התסריט העתידי קדימה שלך ההורה ביחס לילדך? האם יש לך אחד כזה? קודם שתפנה לילד, עצור, הגדר לעצמך מטרות ובנה את התסריט שלך: חזון משמעותי מקדים הצלחה משמעותית. הגדר יעדים בני-בדיקה. הם האמצעים להשגת המטרה ועוזרים להתמקד ולנוע בכיוון הרצוי, כי מחשבה יוצרת מציאות. לדוגמא: המטרה שיהיו לנו יחסים טובים יותר במשפחה והיעדים בני-המדידה הם שבני המשפחה נצעק פחות פה בבית זה על זה, או לא נצעק כלל.
בתחום המשפחתי באופן כללי: איזה תחום יגרום לך להרגיש טוב וישפר משמעותית דברים? איך היית רוצה שדברים ייראו ומה אתה מוכן לעשות לשם כך? אתה ולא האחר. לדוגמא: הייתי רוצה להיות יותר משמעותי ומעורב בחיי ילדיי. היעד המדיד שאני מציב לעצמי הוא שלפחות פעם בשבוע אצליח לשוחח ולשהות עם כל ילד בנפרד ולדעת מה קורה עמו ומה הוא מרגיש, מבלי צורך לומר לו מה לעשות או לגעור בו. שיחה לשם שיחה והבנת עולמו בלבד.
בתחום ההורות: למה ולאן אני מגדל את ילדיי? שאלה גדולה? קשה? רוצים עזרה-הצעה פנו למודעות הדרושים בעיתון שם מחפשים: יכולת עבודה בצוות,יחסי אנוש טובים, נכונות לעבודה מאומצת, אנשים אחראיים בעלי יכולת בהנעת עובדים והנעת תהליכים, אנשים בעלי יוזמה, יצירתיות. איך והאם אתה ההורה מקדם באמת אחת מתכונות אלו בילדיך? האם זה שאני מזכיר לו כל דבר ומאיץ בו מקדם איזו תכונה רצויה מבין כל אלו? האם העובדה שכל הזמן אני מבקר ומתקן את טעויותיו מקדמת יחסי אנוש טובים? האם כשאני מלביש אותו אני מקדם אחריות שלו?
מנהיגות הורית מכוונת מטרה אינה שליטה בילדים אלא הנעת כל ילד לכיוון המטרה שהגדיר הוא לעצמו ולוקח אחריות עליה בעצמו ומרצונו. הורות שבה מטרות וחזון הם דרך חיים מעבירה מסר: פה בבית מגשימם מטרות ולא חיים החמצות. פה יוזמים ולא מגיבים.
"מטרות וחזון ללא מעשה הוא סתם חלום. חזון ומטרות ומעשה משנים את העולם" המעשה הראשון: לשאול את הילדים על דעותיהם ותחושתיהם מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים? אנו עוזרים להם לגבש מחשבתם ודעתם. אין לזלזל בזה, גם אם הם משנים את דעתם, זה חשוב זה כוחו של החזון. מה היית רוצה שיהיה שונה, שיהיה אחרת בבית שלנו? מה טוב וחשוב לשמר ולהמשיך באותה דרך?
מעשה שני: לעזור לילד להגדיר לעצמו מטרות בנות-מדידה שנגזרות מהחזון ולסייע לו להגשימן. לבדוק כי מטרותיו של הילד הן נכונות לו ואינן מוגדרות מרצון שלו לרצות אותנו או שהן מוסכמה. כדי לזכור ולהזכיר את המטרות אפשר לרשום על המקרר או במקום בולט בבית. מעשה שלישי: מסייעים להגשמת המטרות של בני המשפחה. לבדוק עם הילד מה הוא מוכן/ יכול/ מתחייב לעשות כדי לקדם את מטרותיו, ומה אנחנו יכולים ומוכנים לעשות לשם כך. ההבדל הוא שכל אחד מדבר על מה הוא מתחייב ולא מה האחר השני צריך לעשות.
לצעוד צעדים קטנים, לעודד, להוקיר כל התקדמות : "חלום על הישגים גדולים, למד לראות וליהנות מהישגים קטנים".
