כהורים אנו בדרך כלל רוצים שהילדים שלנו יהיו מספיק פתוחים לבוא ולהתייעץ איתנו. שיחה והקשבה אמיתית מסייעת לפתור בעיות ביחד, להרגיש את החמימות שבשיתוף, להרגיע את החששות, לבקש ולהעניק עזרה. כשאנו חושבים לשתף מישהו במשהו , אנו מצפים שיהיו לו תכונות מסוימות, כך גם ילדנו מצפים מאתנו שנהיה פתוחים, אכפתיים, סבלנים, סובלניים, רגישים, סמכותיים, אופטימיים, מאמינים בעצמנו, אוהבים, בעלי חוש הומור והכי חשוב שיהיה אפשר לסמוך עלינו. השיתוף יוצר היכרות שיוצרת קשר שיוצר קירבה שיוצר אינטימיות בניגוד לתחקור שיוצר ריחוק, ולכן רצוי לא לתחקר. ( התחקור מתבטא בשאלות חד צדדיות מצד ההורה, כגון: מה עשית, מה אמרת, מתי ואיך )
איך משתפים ? הדרך שבה הילד יכיר את ההורה היא ע"י כך שההורה יספר על העבודה שלו, על מה שעבר עליו במשך היום, ועל רגשות ( כעס, עצב, כישלון, פחד, אהבה, חוסר סבלנות, דאגה וכו' )
שיתוף צריך להתבצע ברמה הכי טריוויאלית, לפי הגיל והיכולות של הילד. חשוב ביותר לשתף גם בחסרונות ובחולשות, ככה ההורים מראים חוזק אמיתי. הורה אמיץ הוא הורה שמסוגל להודות שהוא לא מושלם. כשהילד שומע שאימא שלו לא הצליחה במשהו ובכל זאת היא ממשיכה לנסות שוב ושוב, לדוגמא: לאפות עוגה לא טובה, זה נותן לו לגיטימציה לנסות ללא פחד וללא צורך לחשוש גם אם לא מצליח לו, ומכאן משדרים לו את הכוח והיכולת להתמודד עם כישלון, בדרך זו מתפתח אצלו בסיס חזק ואיתן לביטחון עצמי.
הדבר הכי חשוב בשיתוף, הוא לשתף את הילד בלי ציפייה שהוא יחזור מייד בשיתוף, כי אז זה הופך למניפולציה ולא לשיתוף אמיתי. חשוב שהשיתוף יהיה נטו, בלי ניסיון להטיף מוסר תוך כדי ה"שיתוף". כמודל חינוכי לשיתוף בריא, מומלץ להראות ולהשמיע לילדים איך ההורים משתפים אחד את השני, למשל, בחוויות שכל אחר עבר במשך היום. אם הילדים רואים את ההורים רבים, צריך לשתף את הילדים גם בפיוס. הילדים צריכים ללמוד שמריבה היא בסדר, מכיוון שמריבה היא חלק מהחיים
בנושא השיתוף חשוב לזכור שבבית יש: החלטות של ילדים, החלטות של מבוגרים והחלטות משותפות
במה לא לשתף את הילדים?
עולם סמכותי ודמוקרטי הוא עולם שיש בו התלבטויות ואינו מושלם
אדם נוטה להתייעץ, כאשר קשה לו לקבל החלטה, כאשר קשה לו להחליט לבד, כשהוא מתלבט בין חלופות שונות. אנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מספיק פתוחים כדי לבוא להתייעץ איתנו. ולכן חשוב לנו להראות מודל של התלבטות בקול רם. הורה מתלבט מראה מאפשר גם לילד להתלבט לעומת הורה שהוא כל יכול, כל יודע הוא מודל קשה ובלתי אפשרי לחיקוי. יחד עם זאת אין ההורה צריך להתייעץ בכל דבר.
במה ניתן ורצוי להתייעץ?
מה ללבוש, איזה משחק נשחק, איזה מתנה לקנות לחבר. אבל גם בהתייעצות זו, רצוי לתת לילד לבחור מתוך שני חלופות, מתוך מדגם קטן.
במה לא מומלץ להתייעץ?
התלבטות כלכלית, ענייני עבודה, האם לצאת בערב.
חשוב לזכור שעצה יכולה להתקבל ויכולה להידחות – ולכן אם הילד לא מקבל את העצה, לא לשאול אותו למה לא קיבלת את עצתי. ההורה צריך לדעת לכבד את הבחירה של הילד גם היא אינה דעתו או בחירתו, ההורה צריך לדעת לקבל את הלאו של הילד מאחר שהבחירה של הילד בעקבות ההתייעצות בסופו של דבר גורמת לילד לשימוש בשיקול דעתו.
כששני אחים מתייעצים אחד עם השני, גם אם העצה של הילד אחד היא עצת אחיתופל, רצוי לא להתערב, לשדר להם אני סומך עליכם, תדעו להסתדר לבד ולהפעיל שיקול דעת עצמאי.
אדם שמרגיש שהוא תורם ונחוץ מרגיש שהוא שווה
בקשת עזרה משמעותה היא שאני לא יכול בלעדיך, אתה נחוץ לי, אתה מועיל. אדם שמרגיש שהוא תורם ונחוץ מרגיש שהוא שווה ומוערך... הדבר נתן לו עידוד להמשיך לעזור. גם כאן חשוב לזכור כי בקשת עזרה צריכה להיות ממקום של אפשרות לקבל כן או לאו. ולא דיבור בשפת ה ת' .. תלך , תביא, תעשה וכו'... כלומר, לא לדבר עם סימני קריאה, אלא, להתחיל לדבר בסימני שאלה...
