לפי תפיסה זו, כל החיים של ההורים מתנהלים סביב הילד, הילד מרגיש שהוא הכי חשוב במשפחה וההורים מחזקים תחושה זו אצל הילד גם במעשים וגם מתוך תפיסת עולמם: "אני אתן ואעשה הכל לילד... מה שלא נתנו ועשו לי..." מכאן שההורים למעשה מפנקים את הילד מפני שזה צורך שלהם ולא של הילד. פינוק הוא למעשה שההורה עושה במקום הילד את הדברים שהילד יכול לעשות בעצמו, בכך הילד מפתח אשליה שהחיים יתאימו את עצמם אליו, שתמיד יהיה מישהו שיפתור את בעיותיו משום שזה "מגיע לו" כי הוא מיוחד.
הורה מפנק את הילד ממספר סיבות, בין היתר מהדימוי העצמי של ההורה עצמו, הוא רוצה להיחשב להורה טוב, עונה על הצורך של הורה שהילד יאהב אותו. הורה מפנק כדי ליצור, שקט תעשייתי, פיצוי רחמים, נוחות, "אווירה נעימה", כרטיס ביקור לחברה ומעמד חברתי דרך מה שהוא קונה לילד.
הילד המפונק מרגיש שהוא מקובל ואהוב רק כאשר כל דרישותיו נענות. מה שהוא מקבל נתפס כמובן מאליו, שמגיע לו. מה שאיננו מקבל יוצר אצלו תחושת כעס, קיפוח ותסכול. כאשר שילד מפונק לא מקבל משהו, הוא מרגיש שאין לו אימא ואבא. ילד מפונק אף פעם לא מרוצה, משום שאם הוא מרוצה - אז יפסיקו לתת לו. התוצאה כאמור, שילד מפונק בדרך כלל מרגיש מקופח ואומלל. אחרי יציאתו מהבית, הוא מגלה שבניגוד להוריו, החיים והאנשים אינם מתאימים את עצמם אליו ואינם פותרים בעבורו כל בעיה. דוגמאות לפינוק: לנעול נעלים כשהוא כבר יודע, להאכיל את הילד בשעה שהילד יכול לאכול לבד, להלביש, לנגב את הטוסיק, לרחוץ , לצחצח לו את השיניים... לעשות את כל אותם השירותים שהוא יכול לעשות בעצמו.
אם הוא לא רוצה, אז לקחת אותו לגן עם הפיג'מה/ בלי נעלים וכו'
מומלץ לעשות ישיבה משפחתית ולעשות רשימת מטלות ולחלקם בין בני המשפחה: מישהו עורך את השולחן, מישהו יסדר את הצעצועים, מישהו מכניס את הכלים למדיח. אפשר גם להחליף מטלות אחת לשבוע. כחלק מההסכם לדבר גם על מה קורה כשלא מבצעים את המטלה, איזה מחיר יש למי שלא עומד בהסכם חשוב שבבית תהיה אווירה של שיתוף פעולה.
