ילדים צעירים מבטאים פחדים, כגון פחד מחושך, פחד מחלומות רעים, פחד ממפלצות, שדים, חיות רעות וכו'. זהו גיל בו עדיין דמיון ומציאות מעורבבים אצלם.
כאשר ילד מבטא פחד כלשהו, עבורו זה ממשי, מאיים ומפחיד ביותר, לכן יש לתת לגיטימציה לתחושות שהילד מבטא ולהעביר מסר של אמפטיה לילד: "אני מבין/ה שאת/ה מפחד לישון בחושך/מהמפלצת... זה בסדר לפחד".
לעג או זלזול בפחד עלולים לקבע יותר את תחושת הפחד, במקום לאפשר לו להתגבר בכוחות עצמו על התחושה המאיימת של הפחד.
אין טעם בניסיונות לשכנע "זה לא מפחיד, תראה, בדקתי אין כאן שום דבר" ובכך לנסות לגרום לילדכם לראות את הדברים מהזווית שלכם. זה מאוד לא מכבד את הילד. יש לברר עם הילד האם ילדים אחרים בגן פוחדים מאותו הדבר ולספר על פחדים של אבא ואמא. כך הילד מרגיש שהפחד אינו ייחודי רק לו וכי גם אחרים וגם מבוגרים פוחדים. המסר המרכזי הוא שלפחד זה לגיטימי ועדיין כולם מתפקדים עם הפחד שבתוכם.
עקרונות הגישה בפחדים: להפוך כל תחושה של פחד לתחושה של ביטחון ושינויי פירושים, מעבר מפסיביות לאקטיביות שהילד יעשה ולא הוריו. העברת הילד למיטת הוריו מעניקה להם את כוח הגנה והילד החלש נשאר פסיבי ותלוי בהורים "הגיבורים". ניתן לשבת ליד הילד בחדרו או על מיטתו ולהשתמש במגוון הכיוונים המפורטים בהמשך.
הפחד הוא פרי מוחו הסובייקטיבי האישי של הילד. מכאן, שרק ילדכם מכיר ויודע כיצד הוא יכול להתגבר על המפלצות/חיות 'רעות' הספציפיות האישיות שלו. עשו הכרות עם הפחד, תחקרו אותו בצורה מכובדת עד הפרטים הקטנים: איך המפלצת נראית? מה היא עושה? מה היא רוצה?
שיהיה לילד פנס במיטתו( פועל) שיוכל להדליקו בכל רגע שנראה לו .
התמודדות עם פחד מחלום רע, שבא לידי ביטוי לפני השינה: להציע לילד ליצור 'מלכודת חלומות רעים', שתופסת את החלומות הרעים ברגע שהם 'מתקרבים'. את צורת ה'מלכודת' חשוב לאפשר לילד לקבוע (ותסמכו על דמיונו העשיר). את המעבר יוכל לעשות הילד, רק אם הוא 'ימציא' תסריט (דמיוני לחלוטין) שבו הוא בעצמו פעיל, מתגבר על המפלצת או החיה המפחידה. על כן מומלץ לשאול את הילד: "איך לדעתך אתה יכול להתגבר על המפלצת/ החיה המפחידה?" "האם יש איזה כלי או חפץ שיכול לעזור לך להתגבר על המפלצת /החושך/ החיה המפחידה?" ייתכן שהתיאור של ילדכם יהא 'אלים' מאד. להתייחס לתיאור שלו בטבעיות מתוך הבנה שכגודל הפחד כך גודל המעשה המאפשר התגברות.
לילות טובים ומתוקים לכולם
