"הצילו! בעלי ואני בכלל לא נפגשים", "אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה ממש דיברנו בעלי ואני...", "אין לי זמן לעצמי", משפטים אלו ואחרים נשמעים מפי הורים רבים. איך קורה שהרבה פעמים אין לנו זמן לדבר עם בן/בת הזוג? איך קורה שפתאום אין לנו זמן לעצמנו?
הפילוסוף הידוע מרטין בובר אמר: "כל אדם שאין לו שעה ביום לעצמו, אינו אדם" - למה התכוון? האם התכוון לכך שהורים יקדישו שעה ביום לעצמם? אם כן, מתי אמורה להיות השעה הזאת? איך אנו מפנים שעה לעצמנו? ונשאלת השאלה: למה כל-כך חשוב שנפנה שעה ביום לעצמנו?
ראשית כל, כהורים, מחובתנו להיות עם הילדים ולספק להם את צורכיהם. בזמן שאנחנו נמצאים עם הילדים, אנחנו משחקים איתם, מקריאים להם סיפורים, יוצאים איתם למגרש המשחקים, מאכילים אותם, רוחצים אותם ומשכיבים אותם לישון וכו'. לפעמים גם אחרי שמשכיבים את הילדים לישון, הלילות הם לילות לבנים ואנחנו עדיין נמצאים עם הילד, כי הילד לא מרגיש טוב, או יש לנו בעיית שינה זו או אחרת. בנוסף לכל מה שנאמר, אנחנו גם בדרך כלל מטפלים בעניינים השוטפים של הבית כמו בישול, כביסות ועוד.
מרגע שנולדים ילדים, הזמן לעצמנו כבני אדם וכבני זוג מצטמצם באופן משמעותי. קל מאוד להישאב לעניינים השוטפים של הבית ולהיסחף לשהייה עם הילדים עד שעות מאוחרות בלילה. מסלול כזה שבו אין לנו זמן לעצמנו הינו מאוד מתיש. יש לזכור שהורים הם בני אדם, וכבני אדם הם ראויים גם לכיבוד הצרכים שלהם. הורה איכותי צריך זמן לעצמו!
מה הורים יעשו בזמן שמוקדש לעצמם?
למען האמת, לא חסר מה לעשות בזמן פנוי. לקרוא עיתון או ספר בנחת, לחשוב ולסדר לעצמנו דברים, לבשל, לצפות בטלוויזיה או לדבר בטלפון בנחת. כל זאת ההורים יעשו בצורה רגועה, מבלי שהילד "יסתובב להם בין הרגליים" או שהם יצטרכו לחפש אותו בבית מפעם לפעם. מותר להורים גם לא לעשות כלום לפעמים בזמנם הפנוי. בנוסף למה שנאמר, חשוב מאוד בזמן הזה לשמר את הזוגיות. בזמן כזה ניתן לשבת סביב כוס קפה ולשוחח על כל מיני דברים. אחד הדברים שחשוב מאוד שנכניס בזמן הזה הוא נושאים הקשורים לניהול משפחה. הורים הם המנהלים של המשפחה. כדי לנהל את המשפחה בצורה איכותית, הם זקוקים לזמן משותף, מעין ישיבת הנהלה. הורות היא לא רק החלפת חיתול, האכלה והשכבה, אלא הרבה מעבר לכך מנכ"ל חברה מצליחה מכנס את צוות ההנהלה ויחד חושבים איזה מוצר להוריד מן המדף, איזה מוצר להכניס לשוק, איך לשווק את המוצר, וכו'. זוג ההורים הינם המנהלים של המשפחה. לצורך העניין הם זקוקים לזמן כדי לנהל את המשפחה ולטפל בכל מיני דברים הדורשים טיפול. לדוגמא, "הבקרים אצלנו בבית מורטי עצבים. מרגע שהילד מתעורר הוא בוכה על כל שטות." מה עושים? או, "כבר שנה הילד ישן איתנו ולי זה מאוד מפריע." אם יש לנו זמן לעצמנו, נוכל להעלות בעיה זו או אחרת ולהגיע לפתרון. אך אם אין לנו את הזמן לעצמנו, הרי שלא נוכל אפילו לדבר על זה ובודאי שקשה מאוד יהיה להגיע לפתרון. יש לזכור, שלא תמיד בני הזוג תמימי דעים לגבי חינוך וגידול הילדים. זה לגיטימי, אבל חשוב שהם יסכימו ביניהם על מספר דברים מהותיים. בזמן שנותר לעצמנו, בסוף היום, ניתן לגבש יחד דרך לטיפול בבעיה מסויימת. לעיתים גיבוש פיתרון לבעייה מסוימת דורש מספר פעמים שבהם משוחחים יחד עד שמגיעים לפתרון מקובל ומוסכם בין בני הזוג. הזמן הזה חשוב מאוד גם לשימור הזוגיות. ניתן לדבר גם על דברים שלא קשורים ישירות לילדים, ובכלל, לדבר בשקט ללא הסחות דעת מצד הילדים. זמן זה מאפשר לבני הזוג להיות נטו זה עם זה.
איך נארגן זמן לעצמנו?
נבנה סדר-יום קבוע המתחיל מהבוקר,ומסתיים בשעת השכבה קבועה של הילד בלילה. לאחר שהילד במיטה, נותר לנו זמן לעצמנו.
החשיבות של סדר-יום:
ברגע שיש לנו סדר-יום קבוע, יש לנו שליטה על המצב, אנחנו יודעים מה הולך לקרות ואז אנחנו גם יותר רגועים. סדר-יום קבוע חשוב להורה וחשוב לילד. סדר-יום תורם לשלווה ולרגיעה הן של הילד והן של ההורה. מבחינת הילד, אחד הדברים שמקנים לו בטחון הוא קביעות כלשהי, למשל לפני השינה אמבטיה, אוכל, סיפור והשכבה בסדר קבוע ובשעות קבועות. כשהילד יודע שעכשיו הסיפור, הוא מבין שאחריו נכנסים למיטה. מבחינת ההורים, הם יודעים שבשעה מסוימת הם עוסקים בענייני הבית, בענייניהם האישיים, או מקדישים זמן זה לזו ללא לחץ סביב הילדים. אחת האמהות סיפרה שלבת שלה אין סדר-יום, אבל הבת שלה ילדה מאוד נוחה. כשהם רואים טלוויזיה בשעות הלילה, היא יושבת איתם. עם כל הנוחות מתבקשת השאלה, האם בזמן שהם יושבים לראות טלוויזיה, לא קורה שהמוצץ נופל וצריך לקום ולחפש אותו? אולי מתחת לספה? אולי בין הכריות? האם לא קורה שהילדה הנוחה הזו רוצה לשתות מים? יש לקום ולהביא לה מים. האם לא קורה שהילדה הנוחה רוצה ללכת להביא את הדובי שלה מהחדר ובדרך היא נופלת, מקבלת מכה ובוכה? אומנם לא מכה רצינית אבל בהחלט מצב שדורש להרים את הילדה ולנחם אותה. כל ההתרוצצות הזו בשעות לילה מאוחרות מתישה את ההורה. הרבה פעמים ההתשה היומיומית והתחושה שאנחנו לא מספיקים מספיק, או אין לנו זמן לעצמנו גורמים לתסכול. אדם מתוסכל משפיע גם על סביבתו. במקרה זה, ההורה המתוסכל וגם המשפחה כולה, ההורים והילדים, עשויים לשלם את המחיר.
ורג'יניה סאטיר ממשילה את המרק שבקדירה לשביעות-רצונה של אם-הבית באומרה: כשקדירת המרק של אם-הבית מלאה, קל לה לחלק מרק לסובבים, אך כשקדירת המרק חצי מלאה, קשה יותר לחלק מרק. לכן מומלץ שגם אנחנו נהיה מרוצים, כדי שנוכל לתת מעצמנו לבן או לבת-הזוג, לילדים ולמשפחה. זוהי אחת הסיבות שחשוב שנפנה לעצמנו זמן. לצורך העניין, נבנה סדר-יום שיאפשר לנו זמן פנוי לעצמנו. שעת שינה קבועה היא חלק מסדר-יום. כאשר הילד הולך לישון בשעה קבועה, הדבר מאפשר לנו לעבוד בבית או להיות זה עם זה בצורה שקטה ורגועה. כשבני הזוג מעונינים לטפל בבעיה מסוימת במשפחתם או במשהו שמטריד אותם, כמו למשל הבכי של הילד כל בוקר לפני היציאה לגן, או השינה של הילד במיטת ההורים, או הצורך בשיתוף פעולה בין בני הזוג, חשוב שיהיה להם את הזמן המשותף לשיחה. יש לציין שסדר יום כדאי להתחיל מהבוקר.סדר-יום במובן מסוים הוא איכות-חיים. רותם, אמא לילד בן שנה וחצי, סיפרה: "מאז שיש לי סדר-יום קבוע, כל חיינו השתנו. פתאום יש לי יותר זמן. אני, בעלי והילד רגועים יותר. אין לנו את הלחץ לצאת לקניון, לקניות, לחברים. אחר-הצהרים מתחיל באותה שעה ולכן גם שעת השינה בלילה הפכה להיות קבועה. קודם לכן, אחר הצהרים יכול היה להתחיל בשעה שש כי זו השעה שהילד התעורר משנת הצהרים ואז שעת ההשכבה בלילה הייתה מתעכבת. לא הבנתי שאם הילד מתעורר בשש בערב, אין סיכוי שהוא ישן בתשע בלילה. עד לפני חודשיים, היו ימים שהיינו יוצאים מהבית, חוזרים מאוחר, גם כשהיינו בבית ולא יצאנו, לא אכלנו ארוחת ערב בשעה קבועה, פעם אכלנו בסלון ופעם במטבח, פעם עשינו אמבטיה בשעה חמש אחר-הצהרים ופעם עשינו אמבטיה בתשע בלילה. הילד לא הלך לישון מוקדם. אף פעם לא הספקתי את כל מה שתיכננתי כי הילד תמיד היה איתי ואז כל דבר לקח יותר זמן. כשכבר הצלחתי סוף-סוף להשכיב אותו לישון, הייתי נרדמת גם כן. אני ובעלי בקושי היינו מוצאים זמן לעצמנו לדבר. השיחות בינינו הפכו להיות טלפוניות, "כשאתה חוזר הביתה, תביא חלב, גבינה וחיתולים". היום חזרנו לראות סרט בלילה, אני קוראת עיתון בנחת, בקיצור, כל חיי השתנו ".
עדי אימא לשני ילדים בן שנתיים ובת ארבע, מספרת: "השתתפתי בקבוצת הורים ופתאום הבנתי שאפשר לתכנן את אחר-הצהרים, שלא כל אחר-צהרים זו הפתעה. פתאום היה לי זמן לשבת יחד עם הילדים לשחק, להקריא ספר, להדביק דבקיות. קודם אמנם הייתי בבית, אך עבר יום ועוד יום ולא הגעתי לילדים. היום הזמן של אחר-הצהריים הוא חלק מסדר-היום; חוזרים מהמעון, אוכלים משהו, רואים טלוויזיה, ואני יושבת עם הילדים על פעילות כלשהי. כל הפעילות היא כעשר דקות, אבל מסתבר שגם את זה צריך לתכנן".
משמעות של סדר-יום / משמעות הזמן:
זמן הוא משאב יקר. הזמן חשוב ומשמעותי לאדם ובדרך כלל חסר ממנו. אחת הטענות הנפוצות ביותר בקרב אנשים היא "אין לי זמן". זמן הוא אחד הדברים שאנחנו לא יכולים להוסיף, יש לנו עשרים וארבע שעות ביממה. רק באמצעות תכנון יעיל של זמן אפשר להספיק לבצע את המשימות שהצבנו לעצמנו. הדבר נכון לגבי התיפקוד שלנו באופן כללי בחיים וכן בעבודה ובמסגרת המשפחה. במשפחה יש להקדיש זמן לכל אחד: לעצמנו, לבן או בת-הזוג ולכל אחד מן הילדים. תכנון סדר-יום מסייע לניצול יעיל של הזמן ובסופו של דבר לשביעות-רצון של כל בני הבית.
המושג "סדר-יום" נותן לחלק מהאנשים תחושה טובה של בטחון ושליטה ולאחרים נותן תחושה של נוקשות.
בחיי משפחה, יש לקחת בחשבון לא רק את צורכנו כמבוגרים אלא גם את צורכי הילדים. אחד מצורכי הילדים הוא הצורך בביטחון. אחת הדרכים שמסייעת לילד לרכוש ביטחון היא שיגרה וסדר-יום.
קביעות ועקביות בגיל הרך תורמים לתחושת ביטחון אצל הילד ומאפשרים לו להתפתח.
הדבר נכון גם בתוך מסגרות לגיל-הרך. בגני-ילדים גם כן מקפידים על סדר-יום קבוע. למשל, משחק חופשי בפינות הגן, מפגש בוקר, יצירה, ארוחת-בוקר, חצר וכו'. הפעילויות נעשות בשעות קבועות. הרבה פעמים רואים את הקושי של הילדים בגן, כשמשנים להם את שגרת יומם למשל, ביום גשום כשלא יוצאים לחצר.
חשוב מאוד להביא את הילד לגן סביב שעה קבועה ובתחילת היום, למשל, בזמן הפעילות החופשית. הילד יודע שעוד מעט יושבים למפגש בוקר ואכן מגיע מפגש הבוקר, לאחריו הוא מחכה ליצירה ואכן מגיע זמן היצירה, וכך הלאה. אימות הדברים מקנה לילד בטחון עצמי. גננת ותיקה מחזקת רעיון זה באומרה שסדר-יום מקנה לילדים התמצאות בטוחה בזמן. באופן כללי, כשיש סדר-יום קבוע, הילד יודע מה מצופה ממנו, יודע שכל דבר מתרחש בעיתו ורצף ההתרחשויות הקבוע חוזר על עצמו. סדר-יום מובנה מאופיין על ידי עקביות וחזרה על זמנים ותכנים.
ברורית וולס, פסיכולוגית חינוכית מומחית בייעוץ לגיל הרך טוענת, שהחשיבות בסדר-יום בגן היא בין השאר, גם במסר מרגיע. אם הארוחה חוזרת כל יום, גם אימא תחזור לקחת אותי כל יום.
במסגרת המשפחתית, כשנמצאים מחוץ לבית, או לחילופין בתוך הבית גם כשמגיעים אורחים, חשוב לשמור על סדר-היום עד כמה שאפשר. הדבר יקל הן על הילד העייף והן על הורה. מומלץ להשכיב את הילד לישון באותה דרך בה הילד רגיל ללכת לישון (סיפור, לטיפה). הרווח הוא לילד, להורה ולאורחים. הילד הולך לישון בביטחון, ההורים יכולים לשבת בנחת עם האורחים. יש לזכור, שהדברים הקבועים והעקביים מספקים לילד בטחון.
(הדבר נכון אפילו ברמת השירים והסיפורים.
חשוב אומנם להעשיר את הילד ולגוון את הפעילויות ההעשרתיות, אך יחד עם זאת, חשוב להמשיך לשיר ולספר את השירים והסיפורים שכבר שרנו וסיפרנו. החזרתיות גם כן נותנת תחושת בטחון, מעבר ללמידה).
מאיזה גיל ניתן להכניס את התינוק לסדר-יום?
סביב גיל ארבעה חודשים ניתן להכניס את התינוק לסדר-יום.
וולס מוסיפה, שיש להיות קשובים לקצב של התינוק ולא רק לקצב ולצרכים שלנו כהורים.
יחד עם זאת, יש לזכור, שעמידה על סדר-יום קבוע אמורה להיות משהו זורם ולא מקשה.
בסדר-יום קיים מנגנון ביולוגי. יש ילדים שנכנסים לסדר-יום בקלות ויש ילדים שקשה להם. ילדים אלו שרויים כל היום במעין בלגאן. חלק מתופעה זו הינו תופעה מולדת.
סגנונות של ילדים המגלים קושי בכניסה לסדר יום:
ישנם ילדים שדרך התייחסותם לסדר-יום משדרת קושי או נורת אזהרה:
יש לבדוק אם התנהגות זו של הילד הינה אובססיבית או נובעת ממאבק–כח ובדיקת גבולות שאופיינית החל מגיל שנתיים. ילד שנלחם ומתעקש בריטואל קבוע כתוצאה ממאבק-כח עם ההורים, הדבר אומנם נורמטיבי אך חשוב להתמודד עם זה בדרך יעילה.
גם ילד שנמצא בתקופת שינוי במשפחה כמו, מעבר דירה, הולדת אח, לעיתים מרגיש צורך להיקבע על דברים מסוימים. חשוב לו לישון עם הדובי שלו למשל. אם התנהגות זו לא נמשכת יותר מידי זמן, ניתן לראות זאת כדפוס הגנתי שמתאים לאירוע שהילד עובר ומשרת אותו בצורה נכונה במצב של שינוי ומשבר. אם ממשיך דפוס זה לאורך זמן, הדבר יכול להצביע על קושי בהסתגלות והדבר דורש התייחסות מקצועית.
חלק מילדים אלו נולדו עם טמפרמנט סוער שמקשה להסתגל לסדר יום ולגבולות. ילדים אלו לעיתים מבלבלים אותנו, כיוון שלאורך כל היום הם משדרים רצון לתנועה ושינויים מהירים. דוקא ילדים אלו זקוקים לסדר יום ולהרגלים אפילו יותר מילדים אחרים. יש לעשות זאת בצורה המותאמת לילד ולא באופן נוקשה מידי.
איך נעזור לילד שקשה לו עם סדר-יום?
יש להזכיר לו ולתת התראה "עוד עשר דקות אוכלים ארוחת ערב". גם אם אין לו הערכת זמן, הרי שזוהי הכנה נפשית לסיים את הבניה בלגו למשל. לעיתים לוח עם סמלים המתארים את סדר הפעולות השגרתיות, שיש לעשות במהלך היום יכול לסייע לילד. למשל, תמונה המתארת ארוחה, אמבטיה ושינה. מידי פעם לגשת ללוח ולראות יחד שעכשיו אנחנו אוכלים, אחרי האוכל, נכנס לאמבטיה. סדר יום קבוע בעיקר לפני השינה מאוד מרגיע, כיוון שבהליכה לישון יש מעין פרידה. הרבה ילדים אף נצמדים לסדר קבוע לפני השינה, על ידי בקשה מההורה להקריא את אותו ספר למרות שהם יודעים אותו בעל פה. עצם החזרה מרגיעה את הילד לפני השינה.
מה לגבי אבות שחוזרים מאוחר ונפגשים עם ילדיהם בשעה מאוחרת?
אחת התלונות הנפוצות של אמהות היא, שאבות חוזרים בשעות הלילה המאוחרות ועובדה זו משבשת את סדר היום במשפחה.
לטענת וולס,גם הורים צריכים להסתגל לסדר יום של ילדיהם ובמיוחד אבות החוזרים הביתה מאוחר.
ישנם אבות החוזרים הביתה מאוחר ומעוניינים שילדיהם יהיו במיטות. לעומתם, ישנם אבות שלמרות השעה המאוחרת, מעוניינים לבלות עם ילדיהם ולפצות בזה את עצמם ואת ילדיהם על השעות שלא היו יחד.
ישנם אבות החוזרים הביתה מאוחר ומעוניינים שילדיהם יהיו במיטות. לעומתם, ישנם אבות שלמרות השעה המאוחרת, מעוניינים לבלות עם ילדיהם ולפצות בזה את עצמם ואת ילדיהם על השעות שלא היו יחד.
אכן חשוב מאוד שאבא יהיה מעורב ויראה את ילדיו אפילו לזמן קצר ביום, יחד עם זאת חשוב לא פחות שלא יהיה מצב בו הילדים הולכים לישון מאוחר בגלל העובדה שאבא מגיע מאוחר. מקרה חד-פעמי כזה לא מהווה בעיה, אבל אם המקרה חוזר על עצמו, נגבה מחיר גבוה מכל המשפחה.
במקרה זה, חשוב לבדוק מתי אבא יכול להיות עם הילד בשעות יעילות גם מבחינת הילד. יתכן שבשעות הבוקר, או חלק מהימים לחזור מוקדם יותר במידת האפשר או סופי שבוע.
מהי השעה המומלצת לשינה?
השעה שמונה, שמונה וחצי, הינה שעה מומלצת לשינה גם אם הילד לא עייף, הוא יכול להיות במיטה.
יש לזכור, שהשינה עצמה חשובה להתפתחות הילד.
וולס אומרת כי לעיתים הורים מרגישים אי-נוחות לשלוח ילד למיטה כשהם אוכלים, מדברים, או נמצאים עם האחים הגדולים. יש לזכור, שזה לגיטימי ואף חשוב ביותר, שלהורים יהיה זמן לעצמם. זהו מסר חשוב שיש להעביר לילדים. לפעמים קשה לילדים ללכת לישון בשל הפרידה מן ההורים. אם נרחם עליהם ולא נשדר להם מסר ברור שזהו זמן לשינה, הלילה יהפוך לחוויה לא נעימה. כשילד יודע שהוריו בטוחים שזמן השינה טוב עבורו, הוא יתגבר על קשיי הפרידה מההורים בלילה.
