בסדרת הכתבות נעסוק במרכיבים החיוניים לבשלות מערכות הקשורות ללמידה.
חווית ההתפתחות התקינה מותנית בהתפתחות מוטורית תקינה, ובמערכות נוספות, כפי שצויין בכתבה הקודמת. מה הקשר בין היכולת של הילד לתפקד במרחב ובין הלמידה? הפעם, נעסוק רק ברכיבים של ההתנסות בגן השעשועים, במתקנים בגן הילדים, במרחב הגן והבית, בגינה הפרטית ולמעשה- בכל מקומות המחייה והפעילות של ילדנו.
כשהילד אך מתחיל לגלות את העולם, בשלבי החיים הראשונים הוא לומד על היחסים בינו ובין העולם- כמה רחוק עליו להושיט את ידו כדי להגיע במיטה לחפץ מרתק, כמה כוח עליו להפעיל בשרירי הידיים כדי לאחוז, להביא את החפץ אל פיו. כך הוא לומד אומדנים- של מרחק, ויסות כח, ויסות תנועה. מי מאתנו לא התנסה בתינוק המשליך צעצוע לרצפה, וברגע שהרמנו אותו הוא מייד מוצא את דרכו שוב לרצפה? כך מתפתחים קביעות האובייקט- הצעצוע, קשר עין-יד, והשריר הקשור לתנועת הצעצוע. כאשר התינוק נשען על יד אחת בשכיבה על הבטן ומושיט יד שניה אל החפץ- הוא למעשה חווה הפרדת תנועה- כל איבר פועל לחוד, ואם הוא מושיט ידו לחפץ המונח בצד הנגדי ליד המושטת, הוא חווה חציית קו אמצע. המונח הזה יחזור על עצמו כאשר ידובר על כתיבת אותיות אלכסוניות. אלו השלבים הראשונים של הפעוט בדרך להבנת המרחב. מאוחר יותר, בגיל הזחילה, הקימה וההליכה, הפעוט מגלה את היכולת לעבור מרחקים, לשלוט על הסביבה המרוחקת ממנו, ולתכנן למשל איך לעבור בין חפצים בלי להיתקל בהם. יכולת תכנון זו חשובה ביותר ליעילות הגוף גם במרחב וגם כאשר מגיעים ללמידה. ההתמדה שלו, והרצון- המוטיבציה יוצרים את האפשרות להתנסות שוב ושוב עד שהוא רוכש מיומנות גבוהה בתפעול גופו, ואחר כך בתפעול חפצים, בהבנת המרחב והוא מתחיל לרכוש מילות יחס הקשורות במרחב. הוא בונה בקוביות ושם אחת על השניה, כשהוא בונה רכבת הוא מניח אותן לפני ואחרי קוביות בצבעים שונים, כשסיים מבקשים ממנו להכניס אותן לתוך הקופסא, את הקופסא להניח בין הספרים לדובי, ומתחת למדף. מושגים אלו ישמשו אותו בהבנת מיקום האותיות בדף, צורת האותיות, בשימוש בשורות המחברת באופן תקין, וברכישת כיווני הכתיבה הנכונים. הוא ישים לב לכיוונים- ימין ושמאל רק בשלב מאוחר יותר- אך אלו הבסיסים עליהם מושתתת היכולת ללמוד.
היכולת של הפעוט לצאת לגן השעשועים, להתנסות במתקנים ללא חשש מהתנתקות מהקרקע, להנות מגלישה במגלשה וטיפוס על סולם, לצחוק בהנאה מסיבוב בקרוסלה ולבקש לעצור בזמן לפני שירגיש סחרחורת קשה ובחילה- כולם קשורים למבנה חשוב באוזן הפנימית, עליו דובר בכתבה הקודמת: המערכת הוסטיבולרית . (ראה מסגרת).
המערכת הזו גם מאפשרת לנו לדעת מתי אנו מתנתקים מהקרקע, ועדיין להרגיש בטוחים עם המצב החדש. היכולת הזו קשורה למידע המקבל מהשרירים, המפרקים והעיניים. ילד עם חשש התנתקות מהקרקע עלול להרגיש לא בטוח בירידה במדרגות, בהליכה על שבילים לא סלולים כמו חצץ או טוף, לא ירצה לעלות על מתקנים, ירגיש בחילות בנסיעות או תופעות אחרות. אם הדבר מוכר לכם- יתכן והילד מחסיר משהו חיוני להבנת המרחב ויכולתו לפעול ולהפעיל את המרחב ירודה.
כשאנו משחקים אנו מרגישים את השרירים בגופנו. יש שרירים אורכיים, רוחביים ואלכסוניים. היכולת שלנו להפעיל אותם נקשרת לבשלות של הפרדת התנועה. כדי להבין מהו אלכסון על הלוח- כמו באות א', הילד צריך להבין קודם מהו אלכסון בגוף. הוא צריך להיות מסוגל לייצר תנועה של סיבוב הגו כנגד האגן, לדלג עם יד ורגל נגדיים, כי אלו מפעילים את השרירים האלכסוניים. ילדים מסורבלים – אלו שקשה להם להפעיל באופן יעיל את גופם במרחב, נתקלים בחפצים, קופצים ולא נוחתים על שתי רגליהם יחד, ואינם רוכשים חוויה חיובית ומלמדת של המרחב.
במקביל- החלק החברתי הקשור למשחק מתפתח, כמו גם מרכיבים הקשורים להמתנה לתור, ויתור, חלוקה עם האחר, שיתוף, קשרים משמעותיים, התמודדות עם הצלחה או תסכול ועוד. כל אלו כישורי חיים שעלינו לפתח עד הגענו לגיל בית הספר .
למעשה, בכתבה זו עמדנו על מרכיבים מרכזיים שלקוחים מעולם הלמידה, ומחוברים לילדות הפעילה- משחק, גן שעשועים ותנועה במרחב. כל אלו מאפשרים לילד להבין יחסים במרחב, כיוונים, צדדים, העברה ממרחב אחד לשני- כמו בהעתקה מהלוח. התנסות חיובית במהלך הילדות הצעירה תאפשר התמודדות טובה בבית הספר.
אם יש לכם שאלה בקשר למערכת הוסטיבולרית של ילדכם, להתנסויות שלו במרחב,
לתנועתו- פנו אל מרפאה בעיסוק בקופת החולים, או למייל petelmor@netvision.net.il
המערכת הוסטיבולרית: בתאור גורף המערכת אחראית לשיווי המשקל, ויש לה קשר עצבי אל מבנים מיוחדים כמו גזע המוח- שם יש פיקוח על פעילות כמו נשימה, דופק, לחץ דם. קשר אחר שלה הוא אל עצב הראייה, אל העצב הטועה –שמעצבב את הקיבה למשל, וקשר אל קולטני תנועה בשריר ובמפרקים. דוגמא לפעילות של המערכת היא כשאנו מסתכלים על קו האופק ומטים את הגוף קדימה, נוצר לחץ על קצות אצבעות הרגליים. באיזה שהוא שלב, נקלט אות מהגוף ואנו שולחים את הרגל והידיים קדימה כדי לא ליפול. המערכת הוסטיבולרית מאפשרת את הבנת המידע שנקלט בשריר (הלחץ על האצבעות), בראייה (שינוי במיקום הגוף ביחס לאופק), במערכת החישה במפרקים, ובסוף התהליך המח מורה לגוף לשלוח את האיברים למקום החדש. עשינו הסתגלות למצב חדש.
שרון מור: מרפאה בעיסוק . מומחית בהתפתחות הילד.
אבחון, טיפול וייעוץ. אחראית ריפוי בעיסוק בקופ"ח מאוחדת-נתניה. מנחה ומרצה באוניברסיטת ת"א. קליניקה פרטית "מעבר לקשת"- רעננה.
