מגילת אסתר , שהיא אחת מחמש מגילות, מספרת את סיפור ניסיון השמדתם והצלתם של יהודי ממלכת פרס בימי המלך אחשוורוש (אשר יש המתארכים אותו לשנת 482 לפנה"ס לערך). מאורע זה, לפי המגילה, שימש יסוד לקביעת חג הפורים. במרכז המגילה עומדת מזימתו של המן להשמיד את כל היהודים, כשמולו עומדים מרדכי היהודי ובת דודו אסתר, אשר נבחרת בתחילת הסיפור להיות למלכה, ובזכות מעמדה ותושייתה מצליחה לסכל את מזימתו של המן. על פי ההלכה, יש לקרוא את המגילה בפורים, בלילו וביומו, מצווה הנקראת מקרא מגילה.

סיפור המעשה - רקע
המגילה מתחילה במשתה שעורך המלך אחשוורוש בשנה השלישית למלכותו. בשיאו של המשתה, כטוב לבו ביין, מזמין המלך את המלכה ושתי "להראות העמים והשרים את יופיה". ושתי ממאנת, והמלך בחמתו מזמן את יועציו, אשר יועצים לו להדיח אותה ולתת את מלכותה לרעותה הטובה ממנה; כך אמנם נעשה, והדבר נחקק בספר החוקים של פרס ומדי. כשמתפכח המלך מיינו, מבין המלך את אשר עשה, ובעצת משרתיו מתחיל בחיפוש יורשת למלכה המודחת. בתוך הבתולות הרבות המגיעות לשושן הבירה, נלקחת גם אסתר, בת-דודו של מרדכי היהודי, שאימץ אותה לו לבת במות אביה ואמה. מרדכי, הדואג לאסתר בכל אותו זמן, מסתובב ליד הארמון שבו היא מוחזקת, ומצווה עליה שלא לגלות את מוצאה. לאחר תהליך ממושך נבחרת אסתר למלכה, והמלך עורך משתה לכבודה. בתוך כך, מסתבר שמרדכי מקבל תפקידים בכירים בארמון, וכאשר נודעת לו מזימה של שניים משומרי הסף, בגתן ותרש, להתנקש בחיי המלך, הוא מודיע על כך לאסתר, וזו מודיעה זאת למלך בשם מרדכי. השניים נתלים, ומעשהו של מרדכי נכתב ב"ספר דברי הימים" של המלך.

גזירת המן
"אחר הדברים האלה", מגדל המלך אחשוורוש את המן האגגי מעל כל השרים. כל עבדי המלך שבסביבות הארמון משתחווים להמן, מלבד מרדכי, אשר "לא יכרע ולא ישתחווה". עבדי המלך ממהרים להלשין להמן על כך שמרדכי לא כורע ומשתחווה לו מכיוון שהוא יהודי, לדבריו. המן מתמלא חמה, ומחליט "להשמיד, להרוג ולאבד" את כל היהודים, ביום אחד. לצורך כך הוא מפיל פור, הוא גורל, ונבחר יום י"ג באדר. המן מבטיח למלך כי תמורת השמדת היהודים יתמלא אוצרו ב"עשרת אלפים כיכר כסף" (סכום עצום בכל קנה מידה), והמלך בתגובה אומר להמן כי הוא כלל אינו מעוניין בכסף- ומעביר את טבעתו (דהיינו החותם המלכותי שלו) להמן, וכך נחתם החוק הקורא לכל העמים להתכונן ליום י"ג באדר המיועד, אשר בו ישמידו את כל היהודים שבכל האימפריה הפרסית.

מרדכי היהודי והפעולות לביטול רוע הגזירה
הדבר נודע למרדכי, והוא לובש שק ואפר, יוצא בתוך העיר וצועק "צעקה גדולה ומרה". אסתר, שאינה מכירה את הצו, ממהרת לשלוח את התך, סריס הנשים, להלביש את מרדכי בבגדים ראויים, וכך נודעת לה הגזירה על היהודים, ומרדכי מצווה עליה להתחנן לפני המלך לבטל את הגזירה. לאחר לבטים, מסכימה אסתר, על אף שהדבר כרוך בסיכון עצמי רב, שכן על פי חוקי פרס "כל איש ואישה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא ייקרא - אחת דתו להמית; לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה". אסתר קוראת לצום של שלושה ימים, וצמה גם היא, כהכנה למשימה הגורלית. ביום השלישי ניגשת אסתר אל המלך, אשר מושיט לה את שרביט הזהב לאות כי מצאה חן בעיניו, ומתיר לה לשאול ממנו "עד חצי המלכות". אסתר מפתיעה ומזמינה את המלך יחד עם המן אל משתה שהכינה להם. במשתה, שואל המלך את אסתר מה רצונה, והיא מזמינה את המלך והמן אל משתה נוסף. המן יוצא מן המשתה שמח וטוב לב, אך מראהו של מרדכי שאינו כורע ומשתחווה לו ממלא אותו חמה. בעצת זרש אשתו וחכמיו, הוא מכין עץ "גבוה חמישים אמה" (25 מטר), להגיד למלך לתלות עליו את מרדכי. שנתו של המלך נודדת בלילה ההוא, והוא מבקש שיקראו לפניו את "ספר דברי הימים"; שם נמצא כתוב סיפור הצלתו מהתנקשותם של בגתן ותרש על ידי מרדכי, ומסתבר למלך שלא "נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה". בתוך כך מגיע המן, והמלך שואל אותו "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו". בהיותו בטוח שמדובר בו עצמו, מפרט המן רשימה של כיבודים יוצאי דופן: הלבשת האיש בבגדי המלך והרכבתו על סוסו של המלך, הולכתו ברחובות העיר על ידי אחד משרי המלך תוך קריאה "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". אחשוורוש ממהר להודיע להמן שעליו לעשות כך בדיוק למרדכי היהודי שונאו, והמן, אבל וחפוי ראש, מבצע את המשימה. בקושי מספיק המן לחזור אל ביתו מן המשימה המבזה, מובהל המן אל המשתה השני, שבו מגלה אסתר את מוצאה היהודי, ומצביעה על המן כעל "איש צר ואויב" אשר ביקש להרוג אותה ואת עמה. המלך קם בחמתו אל הגינה, והמן נופל על המיטה אשר אסתר עליה, להתחנן על נפשו. כאשר חוזר המלך ומוצא את המן בתנוחה כמו-אינטימית זו עם המלכה, קוצף הוא עליו עוד יותר. את המסמר האחרון בארון הקבורה של המן תוקע חרבונה, משרי המלך, אשר מצביע על העץ אשר הכין המן למרדכי. המלך מצווה ללא שהיות לתלות את המן עליו. באותו יום נותן המלך לאסתר את בית המן, ומקרב את מרדכי (אשר נודעת לו קרבתו לאסתר), ואף נותן לו את טבעתו, אשר עד כה הייתה אצל המן. אסתר מתחננת לפני המלך לבטל את ספרי הגזירה שנשלחו, ואולם המלך אומר שאין באפשרותו לבטל את החוקים הקיימים, "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב", אך מציע במקום זאת לכתוב חוקים חדשים, אשר יתירו ליהודים להתגונן מפני שונאיהם, וכך נעשה; הכתבים נשלחים בכ"ג בסיון, יותר משלושת רבעי שנה לפני היום המיועד. באותם חודשים עולה מאוד קרנם של היהודים, מה שמחזק את יכולתם של היהודים להתגונן בפני אויביהם, חרף העובדה שהכתבים הראשונים לא בוטלו. בהגיע היום אשר אמור היה להיות טבח ביהודים, "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". היהודים נקהלים והורגים באויביהם, ובי"ג באדר הורגים בשושן הבירה חמש מאות איש ואת עשרת בני המן, ובשאר המדינות שבעים וחמישה אלף איש. אסתר מבקשת יום נוסף, ובאותו יום (י"ד באדר) נתלים עשרת בני המן שנהרגו ביום אתמול, ונהרגים בשושן שלוש מאות איש. על אף שבצווים המלכותיים הותר במפורש שלל האויבים, המגילה מדגישה ש"בביזה לא שלחו את ידם". היהודים "היושבים בערי הפרזות" חוגגים ביום שבו נחו מהקרב, יום י"ד באדר, ואילו היהודים אשר בשושן חוגגים בט"ו, שכן אצלם הקרב נמשך גם ביום י"ד. החגיגות כוללות שמחה ומשתה, משלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים. סופה של המגילה מראה תהליך הדרגתי של התקבלות החגיגות, תוך משלוח איגרות פעם ופעמיים כדי לקיים את ימי הפורים. המגילה מסתיימת במס אשר מטיל המלך אחשוורוש "על הארץ ואיי הים", ובכך שאת כל המעשה ניתן למצוא בספר דברי הימים למלכי מדי ופרס.

הצגת הדמויות במגילת אסתר
אסתר המלכה
אסתר - האשה התמה שנלקחת בכוח אל ארמון המלך, מוצגת בתחילה באור שלילי, כאשר היא חוששת לגורלה. לאחר שהיא מתעשתת ומחליטה לשים נפשה בכפה, ולסכן את עצמה בעבור עמה, היא זוכה להצלחה. באמצעות סדרת תחבולות ומניפולציות היא מצליחה להפיל את המן מרום מעלתו ולהציל את העם היהודי מכליה. יתר על כן, היא תובעת מחכמים לחוג את החג לדורות, ומקבלת את מבוקשה. שמה של הגיבורה "אסתר", לקוח מהמילה stara בפרסית עתיקה, שמשמעה "כוכב". זוהי גם משמעות משמה של האלה הבבלית אִשתר, שאסתר מזוהה איתה; אישתר היא כלה, והכלות במזרח הקדום נהגו להחזיק ענף של הדס, וכאן הקישור לשמה העברי "הדסה".
מרדכי היהודי
מרדכי - בן דודהּ של אסתר (אסתר ב,ז) והאדם שדואג לאסתר כבת ומשמש לה כאומן, לאחר שאסתר נלקחת בכפיה הוא דורש לשלומה, וכאשר מתברר לו שכל ישראל בסכנת חיים, הוא מבקש ממנה להיות פטריוטית ולסכן את עצמה. ואכן הוא מצליח להוציא לפועל את אומץ ליבה של אסתר ולהובילה אל ההצלה הגדולה. הוא מגלה כל הזמן אקטיביות ופעלתנות, ומוכיח שהוא ראוי לשמש כמנהיג בחצר המלוכה, והופך להיות לשר חשוב במקומו של המן. שמו הוא השתקפות שם האל הבבלי מרדוך. חז"ל דרשו את שמו "מֹר דכי" - בושם טהור. חוקרים מודרניים מזהים את שמו עם האל הבבלי הראשי מרדוך (במגילה השם מנוקד מרדֳכי)
המלך אחשוורוש
אחשוורוש - מוצג כמלך שתיין, העוסק ברדיפת נשים ובתענוגות. כל התיאורים הקשורים בו מיועדים להלעיג עליו: ריבוי הפרטים, התיאור המפורט של העושר, פירוט שמות שריו וסריסיו. כל עושרו הופך אותו למגוחך, משום שהוא אינו מצליח לשלוט בממלכתו, ואכן הוא אדם שלא יודע את מגבלות הכוח, ועם כל צבאו האדיר הוא לא מצליח במלחמתו עם היוונים ובניגוד למייסד השושלת שנהרג בשדה הקרב, ארבע דורות לפניו, הוא נהרג בידי אנשי החצר שלו על משכבו. מאידך הפן החיובי שבו, שהוא מתגלה כמלך סובלן ופרגמטי, המשתדל לרצות אל כולם, ואין לו עניין בעריצות לשמה.
המן הרשע
המן - הרשע האולטימטיבי, נותן העצות הרעות, רודף הכבוד והשררה, שמבקש להשמיד את כל היהודים בגלל הסכסוך האישי שלו עם מרדכי. אדם שעושה מהצרות הפרטיות שלו סכסוכים בין-דתיים. אחשוורוש לא מהסס להוציא אותו להורג בגלוי.
המלכה ושתי
ושתי - מוצגת כדמות מעין-פמיניסטית מרדנית שעומדת על דעתה וכבודה, בניגוד לאסתר, ומשלמת על כך בסביבה שוביניסטית. ניכר כאן מאבק כוחני ביניהם, באשר ושתי הינה צאצאית מיוחסת, ויודעת לעמוד על דעתה. לא ברור האם היא רק הורחקה מתפקידה או שהוצאה להורג. המצדדים בניתוח פשטני יטענו שאין רמז להריגתה, האחרים יאמרו שהנורמות של חצר המלוכה היו כאלו שברור לכל מה היה קיצה, אבל כדי לא להמריד את העם היא הוצאה להורג בסתר.
בגתן ותרש
בִגתן ותרש - הקושרים המבקשים להמית את המלך, כמסורת התקופה הקדומה, שבה מלכים היו בסכנת חיים יומיומית, ובעיקר מידי מקורבייהם, שביקשו לשלוט או להשליט אחר.

סיכום
מגילת אסתר מתארת את הנס שאירע ליהודים בימי אחשוורוש ושבגללו קבעו לדורות את פורים. מסופר שם על המן מזרע עמלק, שהתמנה למשנה למלך אחשוורוש, שביקש להשמיד את כל היהודים במלכות אחשוורוש. בתאריך יג' באדר, בזכות השתדלותם של המלכה היהודייה ששמה היה אסתר ובן דודה ששמו מרדכי - בטלה הגזרה, המן נתלה על העץ, והיהודים נקמו בשונאיהם ביום יג' באדר ובשושן הבירה גם ביום יד' באדר. לדורות נקבע שערים פרוזות - שאינן מוקפות חומה יציינו את פורים ביום יד' באדר ואילו ערים המוקפות חומה ביום טו' באדר. אסתר המלכה קבעה גם יום צום לזכר דברי הצומות והזעקות שצמו וזעקו ישראל ע"מ לבטל את רוע הגזרה. הצום חל יום לפני חג הפורים בתאריך יג' באדר.



מגילת אסתר מנוקדת  פרק א  פרק ב  פרק ג  פרק ד  פרק ה  פרק ו  פרק ז  פרק ח  פרק ט  פרק י 

מדוע חוגגים פורים   מתכון אוזני המן   סימלי החג   מנהגי פורים   חג פורים  

שירי חג פורים   תווים לחג פורים