הורים | בית ספר להורים
בית הספר להורים
שייכות, שיתוף, עידוד, גבולות, אווירה משפחתית
ארגז הכלים לחיזוק התא המשפחתי
עידוד
מאת:
ורד זיו - יועצת חינוכית
במפגשים שלנו עד כה ניסנו להבין את התנהגות ילדינו
ולמדנו על "שייכות" ועל "מטרות" התנהגות הילד.
למדנו גם על הגורמים שמשפיעים על התפתחות הילד:
האווירה המשפחתית והמערך המשפחתי. וגם התחלנו
לעסוק בפרק האחרון בתוכנית המפגשים שלנו, דרכי חינוך.
* מי מוכן להיזכר בדרכי החינוך שלמדנו עד כה?
)שאלה לקבוצה(. כבוד הדדי, תוצאות טבעיות והגיוניות,
חוקים וגבולות, תקיפות אדיבה, שיתוף התייעצות
ובקשת עזרה.
היום נלמד על עידוד. מילה זו מוכרת לנו ואנו משתמשים
בה בשפתינו, כך שנראה כי ברור לכולנו מהו עידוד ורק
נותר לי לומר "לעודד בבקשה את הילד פעמיים ביום"
וכולנו יכולים ללכת הביתה.
אלא שהמושג עידוד, הוא אבן יסוד בגישה האדלריאנית,
זה מושג מלא תוכן וכללים שכדאי ללומדם.
תרגיל:
התחלקו לקבוצות של 4. אחת המשתתפות תספר קושי שהיא
חוותה, שתי משתתפות מתבקשות לעודד אותה. ומשתתפת
נוספת תשמש כצופה ותכתוב את ניסיונות העידוד. )10 דקות(
עיבוד התרגיל:
בכל קבוצה הצופה פותחת ומדווחת, מה היו תגובות העידוד
להן זכתה המשתתפת שהעלתה קושי. אח"כ זו אומרת איזה
תגובות עודדו אותה ואיזה לא.
)לכתוב על הלוח את כל התגובות ולסמן את התגובות
המעודדות( לשאול את הקבוצה: האם הם רואים
משותף לכל התגובות המעודדות?
)"ללא ביקורת", "התייחסו אלי ולא למה שעשיתי",
"אמיתי וכן ולא מזויף", "לא ניסו לרוץ ולפתור לי
את הקושי", וכו'(
תיאוריה.
מהו עידוד?
אבן שושן מגדיר עידוד:" חיזוק רוחו של אדם לעשות
ולבצע דבר מה".
ההגדרה נובעת מהתוצאה, כלומר תגובה תקבע כמעודדת או
כלא מעודדת, על פי האופן שבו תתקבל. אם התגובה הביאה
להגברת האמונה של האדם בכוחותיו והעלתה את
הערך העצמי שלו משמע זו תגובה מעודדת. ואם לא...
מכאן נבין שמטרת העידוד היא לחזק את האמונה של האדם
בעצמו, בכוחותיו וביכולתו. לטעת בו אומץ, אמונה
ואופטמיות לקבל את עצמו בלי פחד מפני זלזול והשפלה.
חשוב!! העידוד לא פותר בעיות או מסלק צרות.
זו לא טכניקה שההורה יכול להשתמש בה כדי לקדם
את מטרותיו ולהביא את הילד לפעול כרצונו.
העידוד מכוון לצרכים של מקבל העידוד ולא של נותן העידוד,
כלומר צרכי הילד ולא ההורה. העידוד לא יביא לציונים
טובים או הישגים אחרים אלא-
לתחושת ביטחון עצמי של הילד.
העידוד הוא כוח בידי ההורה לגדל ילד זקוף או כפוף! העידוד
הוא ה"מזון" לנפש וכדאי לתת אותו במינון שנותנים מזון.
ילד שגדל באווירה מעודדת לרוב מסיק מסקנה שהעולם הוא
מקום בטוח, ושהוא שייך אליו בתוקף היותו. הוא מנסה לתרום
ולהועיל וחש הזדהות עם משפחתו והחברה. יש לו אומץ
להתמודד ולהתנסות במשימות החיים השונות. הוא
מביו שמותר להיכשל וללמוד מכך, והעיקר מאמין בעצמו.
*מי לא רוצה ילד כזה?
*למה זה לא קורה לנו?
*למה קשה לנו לעודד?
עידוד זו בעיה תרבותית, הכוונה שאנו בעצמנו לא חווינו
עידוד בעברנו, וגם היום אנו לא חווים אותו בכמות נדרשת
והתוצאה היא שאיננו יודעים לעודד ואיננו מודעים מספיק
לחשיבותו.ההפך מלעודד זה לייאש. כבר בראשית חיינו
אנו גדלים באווירה של חוויות מייאשות. כשהילד הצעיר מבקש
להתנסות, להרגיש שביכולתו לעשות דברים לבדו, אומר
המבוגר: "אתה קטן, הזהר, כשתגדל תבין או כשתגדל תוכל".
הילד בד"כ מסרב בהתחלה להיכנע , וכשנופל או שובר נאמר
לו "אהה! אמרתי לך". ואז אט אט מאבד הילד את אומץ ליבו
ולומד לפחד.כאשר הילד מגיע לביה"ס, פעמים רבות המורה
ממשיכה בחוויות המייאשות ע"י הדגשת השגיאות והחסרונות.
היא מאמינה שהתייחסות לשגיאות בהערות, גערות,
הדגשתם בקו אדום וכדומה, תלמד אותנו להימנע מהם.
אין היא יודעת שההתייחסות לשגיאות ולחולשות רק מחזקת
את אחיזתם בנו, ומפתחת בנו רגשות שאנו לא בסדר,
"לא יו צלחים" ועוד. כמתבגר וכבוגר נידרש הילד להוכיח
את עצמו מדי יום ביומו. להראות שהוא יודע לעמוד במטלות
החיים, להתנסות בדברים חדשים, לקחת סיכונים מחושבים וכ',
אבל אז הילד כבר טעון ברגשות נחיתות, שהוא לא יוצלח,
ולא בסדר. במשך הזמן למדנו להסוות את חולשותינו
מהסביבה ומעצמנו. למדנו כבר שרק אם נהיה מושלמים,
רק אם נעשה את הדברים ב %100 , יהיה לנו ערך.
והרי אנו יודעים שאיננו מושלמים ולכן אנו חוששים
תמיד שאין לנו ערך.וכך בתרבות שלנו, למרות שאנו יודעים
שחשוב לעודד, אין עידוד, לא לעצמנו ולא לזולתנו.
אבל אנו מומחים לייאש.
העידוד סובל מבעיות תרבותיות, כלומר לא בא לנו
בצורה טבעית, אך אפשר ללמוד לעודד, לתרגל ולתרגל
עד שיהפוך להרגל.
לפני שנעבור ללמוד את כללי העידוד, נזכר שהעידוד נובע
מהתוצאה, כלומר יש לו פן אישי. תגובה שמעודדת ילד אחד
יכולה להתקבל אחרת אצל ילד אחר. לכן העידוד הוא אומנות.
והמעודד צריך לחשוב "מה יעודד את יוסי ומה יעודד את רינה.."
כלומר להתחבר לעולם של השני ולחשוב איך הוא
יפרש את דבריו.
ובכל זאת ישנם עקרונות וכללים שיעזרו לנו להגיע לתוצאה
המיוחלת - לעודד את ילדינו. עתה נעבור על העקרונות
ונסו לחפש דוגמאות שיבהירו לנו כל עיקרון.
)בסוף השיעור אחלק לכם דף עם העקרונות כדי שתתלו על
המקרר וכל בני הבית וגם השכנה יוכלו לעיין בו(.
עקרונות העידוד
)הכנתי דוגמאות אך תינתן עדיפות להורים להביא
דוגמאות מעצמם(
לקבל ולהעריך כל אדם כפי שהוא, וגם את עצמנו,
ללא תנאים.
ילד יושב מול הטלוזיה, הערב יורד והוא לא ניגש לילקוט
להכין ש.ב.
לא- אם תכין ש.ב אז אספר לאבא איזה ילד נהדר אתה...
כן- לדעתי, חשוב להכין ש.ב אך גם אם תבחר אחרת
אתה חשוב לי..
כבוד הדדי, כבוד לעצמנו ולזולת, שפירושו
לא לפגוע, לא לזלזל, לא להשפיל - לא את עצמנו
ולא את הילד. לכבד פירושו, בין היתר, ללמוד
להקשיב ולקבל את העובדה שכל אדם זכאי
להחזיק בדעות שונות.
אמא ובת הולכות לקנות בגדים יחדיו, הבת בוחרת בגד שלא
נראה לאם.לא- הבגדים שבחרת נראים עליך כמו אוהל...
כן- אני מכבדת את הבחירה שלך אפילו שאינה לטעמי.
זה טוב שאת יודעת מה את רוצה, וכמובן ששמרת על מסגרת
התקציב שקבענו.
הדגשת החיובי והמצוי ולא השלילי והרצוי,
היש ולא החסר. ההתייחסות צריכה להיות
אל הכוחות ולא אל החולשות, כי ההכרה בכוחותיו
של הילד וחיזוקם בונים את האישיות על בסיס
יציב של היש.
1 . הבדיחה עם הציון "מצוין" בזמרה בתעודה.
2 . ילד מספר לאמו שהמורה הענישה אותו.
לא- מה כבר עשית? אם המורה הענישה אותך כנראה הגיע לך.
כן- אני שמחה שאתה מספר ומשתף אותי גם בדברים לא
כל כך נעימים.
הערכה על פי ההשקעה, המאמץ, ולא על פי התוצאה.
מידת ההשקעה והמאמץ תלויים בנו או הילד,
אבל התוצאה לא.
ילד למד למבחן במתמטיקה ובכל זאת חושש מחר לקראת
הבחינה.
לא- זה יהיה רע מאוד אם תיכשל במבחן, הרי בשביל מה למדת?
ואתה יודע שבלי מתמטיקה אי אפשר להצליח בחיים.
כן- אם התכוננת בעצם הצלחת, הצלחת בכך שהתכוננת ברצינות.
שינוי בתפיסת כישלונות ושגיאות. השגיאה היא
מעבדה לימודית. היא מאפשרת לנו הבנה וידיעה
מעמיקה יותר של מה שעשינו.
ילד רוצה לעזור לפנות את הכלים מהשולחן, הכוס נשמטה מידו
ונשברה.
לא-אני רואה שאתה שובר דברים, אל תוריד יותר מהשולחן.
כן- אני רואה שהכוס נשברה, זה קורה לעיתים לחפצים שבירים,
עכשיו ננקה יחדיו.
לא לצפות להתקדמות מהירה וגדולה. יש לקבל
שתהליך ההתקדמות הוא איטי ואת ההישגים
של הילד יש להשוות אך ורק אל עצמו. כדאי לאפשר
גם לעצמנו וגם לילד להתקדם צעד אחר צעד.
אימא רוצה שבנה יתלבש כבר לבד.
לא- אחותך, בגילך התלבשה כבר לבד ואתה עדיין לא.
כן- היום לבשת את החולצה לבד ובשבוע שעבר לבשת
רק את המכנסיים, ממש התקדמת.
האמונה שלנו בילד היא עידוד בשבילו. כאשר אנו
מאמינים ביכולת של הילד לפעול עצמאית,
אפילו בקנה מידה קטן, כאשר אנו מורידים מעלינו
את האחריות לכמה מענייניו וסומכים עליו שיוכל
להתמודד איתם בעצמו, אנחנו מעודדים אותו.
ילד מספר שהיום אף אחד לא שיחק אתו בהפסקות.
כן- אני סומכת עליך שתמצא דרך להתמודד עם המצב
לא- אני מיד מתקשרת למורה לבדוק מי אשם, אל תדאג חמודי,
מחר ישחקו אתך.
הרגשת השייכות נותנת עידוד. מתוך הרגשת
השייכות וה"אנחנו" צומחים כוחות. ההרגשה
שאני חלק ממשהו מחזקת.
אבא פוטר מהעבודה והמשפחה בקשיים כלכליים.
לא-אבא פוטר מהעבודה אבל זה לא עניין של ילדים ואתם
לא צריכים לדאוג.
כן- אבא פוטר מהעבודה לכן אנחנו צריכים להסתדר עם
פחות כסף.
*עם איזה עקרונות אתם מרגישים יותר בנוח? מה נראה לכם
אפשרי לקחת אתכם הביתה ולנסות ליישם? ומה לא?
חשוב לעשות הבחנה בין שבח לעידוד. הרבה פעמים עידוד מצדנו
אינו משיג את מטרתו כי הוא שבח ולא עידוד.
1. העידוד ניתן למעשה - "הציור שלך ממש מוצא חן בעיני"
השבח ניתן לעושה - "אתה ממש צייר מעולה"
2. עידוד ניתן בעיקר כשלא מצליחים- "זה קורה שנכשלים,
אולי בפעם הבאה.." שבח ניתן להצלחה בלבד -
"כל הכבוד אתה מוכשר"
3. עידוד לא מעמיס דרישות- "סדרת מאוד יפה את החדר
ומאוד נעים עכשיו"
שבח מעמיס צפייה לשמור על סטנדרט גבוהה-
"אתה ילד מקסים ותמשיך רק כך"
4. עידוד מעורר אמון- "יש לך חיוך מתוק" שבח לא תמיד מעורר
אמון ולעיתים נושא אופי של זיוף או ייפוי המציאות-
"את הילדה הכי הכי יפה בעולם"
5. עידוד מחזק את הביטחון העצמי- "גם אם לא אצליח
אני שייך, אהוב ובעל ערך"
שבח עלול להחליש את הבטחון העצמי- "מה יהיה אם בפעם
הבאה לא אצליח"
6. עידוד מתייחס לעתיד- בונה ערך עצמי.
שבח מתייחס לעבר- מותנה ומטיל בספק.
אני רוצה לסיים בעידוד לכם ההורים, כי למדנו היום שאדם
שאינו מעודד לא יכול לעודד לכן חשוב שקודם כל תעודדו
את עצמכם.
אני מצטטת מדבריו של דרייקורס המופיעים
בספר "ילדים האתגר".
" לאומץ לבם של ההורים נודעת חשיבות רבה ביותר.
כל אימת שאתם מרגישים חרדה, או אומרים בלבכם
"אוי ואבוי, שוב שגיתי", עליכם לראות בכך סימן להעדר
עידוד בקרבכם. אל לכם להיתפס לרפיון ולייאוש, נסו לערוך
חישוב קר כדי למצוא דרך לשיפור המצב. אם הדרך החדשה
שניסתם הצליחה מה טוב. אם לא עלה בידכם להתגבר על
הרגלים קודמים - אל תכעסו על עצמכם. עליכם לאזור אומץ
כל הזמן, וכדי לעשות זאת דרוש לכם
" האומץ להיות בלתי מושלמים".
שובו והיזכרו במקרים שבהם הצלחתם, ונסו שנית.
אין טעם להרהר שוב ושוב בשגיאות, הדבר רק יחבל
באומץ לבכם.
זכרו: אי אפשר לבנות על חולשה רק על חוזק.
זכרו את האמירה: "אין אדם בארץ אשר לא ישגה",
ושננו לעצמכם שלא יתכן שלא תשגו.
אי אפשר להשיג הכל מיד. כל שיפור קטן מהווה צעד נוסף קדימה,
כל צעד קדימה מהווה מקור לעידוד".
ורד זיו - יועצת חינוכית
הציפיה מילדנו -
התנהגות -
שייכות -
שיתוף -
עידוד -
גבולות -
אווירה משפחתית -
פינוק -
הגנת יתר -
לחץ הורי -
ביקורת -
אושר -
עוד מאמרים -
למה חשוב לערוך צוואה
