החתונה היא הטקס של כניסה בברית הנישואים. טקס זה נערך בצורות שונות בתרבויות ובדתות שונות, וגם במסגרת תרבות מסוימת מתקיימות דרכים מגוונות לעריכתו. בני הזוג המתייצבים לחתונה קרויים חתן וכלה, ובתום הטקס הם נקראים בעל ואישה (בהתאמות המתבקשות במקרה של נישואים חד מיניים), וקיימת ביניהם זיקה המעוגנת בחוק. יש מקומות שהטקס מתפצל לטקס רשמי (דתי או אזרחי) ולמסיבה וארוחה, ויש מקומות שחוגגים את שניהם ביחד. בדרך כלל החברה או המדינה מחייבת טקס זה כדי שהסטטוס של אנשים ישתנה מרווקים לנשואים. בחברות שמרניות אסור לחיות חיי אישות ולהתגורר ביחד ללא טקס זה.

חתונת הכסף - חתונת הזהב וחתונת היהלום - כאשר זוג חוגג את יום נישואיו ה- 25 נקראת חגיגה זו חתונת הכסף, חגיגת יום הנישואין ה - 50 נקראת חתונת הזהב, כאשר בני הזוג יחגגו את יום הנישואים בפעם השישים, תקרא חגיגה זו חתונת היהלום

החתונה ביהדות - טקס הנישואין היהודי קרוי חופה וקידושין. כיום נהוג לקדש תחת החופה באמצעות טבעת, בטקס שבמרכזו האיש אומר לאישה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ועונד את הטבעת על אצבעה. בסיום שלב זו האשה נחשבת אשת-איש, ואינה יכולה להינשא לאחר. בעבר נהגו החתן והכלה להתקשט בעת החופה בעטרות חתנים וכלות. החתן היה מניח על ראשו עטרה של הדס או של ורד. הכלה ענדה בראשה עטרה של זהב בה הייתה מצוירת ירושלים של זהב, עליה היה החתן מניח טלית צבעונית. בציבור הליטאי נוהגים חתנים רבים ללבוש פראק בתונתם. האשכנזים נוהגים לערוך את החופה תחת כיפת השמים לסימן ברכה: "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים" (בראשית כב, יז). רבים נוהגים לערוך את טקס הנישואים במילוי הלבנה (החצי הראשון של החודש העברי). את הטקס עורך רב, המכונה "מסדר הקידושין". וזאת על פי תקנה עתיקה שנועדה להבטיח כי הטקס יתבצע על פי הכללים ההלכתיים. תקנה נוספת דורשת נוכחות של מניין בטקס. אצל שומרי המסורת נהוג שלפני החתונה, החתן והכלה עוברים הכשרה הכוללת לימוד הלכות, מנהגים והדרכות שייסיעו להם בחיים המשותפים שהם עתידים לבנות. ההדרכה מפרטת כיצד לחיות בשמחה ובדבקות ביניהם על פי דרך התורה, כך שהזוגיות תהיה קדושה ותקרב אותם לאלוהים. חתונה של זוג צעיר שהיא חתונה ראשונה (לחתן, לכלה או לשניהם) נהוג לחגוג במסיבה שבה משתתפים מוזמנים רבים. חתונה הנערכת בגיל מבוגר מצוינת בדרך כלל בטקס צנוע. קיים מנהג להימנע מעריכת חתונה בימי בין המצרים ובימי ספירת העומר שלפני ל"ג בעומר.

קידושין - ישנן שלוש דרכים אפשריות הלכתית לביצוע הקידושין (המכונה גם אירוסין): על ידי נתינת כסף או שטר קידושין לאישה, או על ידי ביאה. האיש נדרש להבהיר את מטרת המתנה שנתן וכן את מטרת הביאה כך שכוונתו תהייה ברורה, וגם שתיקת האישה תוכל להחשב להסכמה לקידושין. הקידושין וההצהרה נעשים בפני עדים. בסיום שלב זו האשה נחשבת אשת-איש, ואינה יכולה להינשא לאחר. כיום נהוג לקדש תחת החופה באמצעות טבעת. האיש אומר לאישה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ועונד את הטבעת על אצבעה. תקופת האירוסין הייתה במקורה תקופה ארוכה, ובימי המשנה והתלמוד עמדה על שנה - שנועדה לאפשר לאישה להתכונן לקראת חייה החדשים. בימי הביניים צומצמה תקופה זו לכדי דקות בודדות, עקב מקרים שבהם ברחו החתנים והשאירו את הנשים בעגינות.

כתובה - כתובה היא מסמך משפטי יהודי הלכתי הניתן לכלה קודם הנישואים. כיום נהוג לתיתהּ תוך כדי מעמד החופה. מטרתו המקורית של ההסכם הייתה הגנה על זכויותיה של האישה. בהסכם הכתובה מתחייב הבעל לזון, ולפרנס ולכבד את אשתו. (על פי הפסוק "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" (שמות כא, י) כמו כן, בכתובה מפורט הסכום אותו מתחייב הבעל לתת לאשתו במקרה שיגרש אותה, או אם ימות, וכן נרשם הרכוש אותו מביאה האישה מבית אביה, שבהם לבעל זכויות חלקיות, ונשאר בבעלותה. הסכום המינימלי לכתובה הוא מאתיים זוז (מטבע מימי המשנה והתלמוד) לבתולה, ומאה (הנקראים גם מנה) לאלמנה וגרושה, בתרגום למטבע עדכני, 200 זוז הם משכורת של כשנה. על שטר הכתובה חותמים שני עדים כשרים. העדים צריכים להיות נוכחים גם בעת שהחתן מוסר לאישה את הכתובה.

שבע הברכות החתונה - אחרי נתינת הכתובה מברכים שבע ברכות על כוס יין. נותנים לחתן לשתות, והוא עצמו נותן לכלה לשתות מהכוס. לבסוף, החתן מזכיר את חורבן בית המקדש באמירת "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהלים קל"ז, ה'-ו') ושובר כוס זכוכית

נוסח הברכות - ברכות לחתונה הנאמרות בדר"כ מתחת לחופה -

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן .

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, שהכל ברא לכבודו.

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, יוצר האדם.

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בניין עדי עד. ברוך אתה ה', יוצר האדם.

שוש תשיש ותגל עקרה, בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה. ברוך אתה ה', משמח ציון בבניה.

שמח תשמח רעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. ברוך אתה ה', משמח חתן וכלה.

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה רינה, דיצה וחדווה, אהבה ואחווה, ושלום ורעות, מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם, ונערים ממשתה נגינתם. ברוך אתה ה', משמח חתן עם הכלה.

נישואין - שלב זה בפשטות הוא כניסת האישה, למטרת נישואין, לביתו של הבעל. ההתייחדות של שני בני הזוג בביתם שלהם היא זו שיוצרת את הנישואין הגמורים.