יום ירושלים הוא יום חג לאומי בישראל, שנקבע לציון איחודה של ירושלים, לאחר כיבוש העיר העתיקה ושאר מזרח ירושלים במהלך מלחמת ששת הימים. יום ירושלים חל בכ"ח אייר, והוא מצוין בטקסים חגיגיים בירושלים ומחוצה לה.

תהליך מיסוד החג - יום ירושלים
בח' בטבת תשכ"ח החליטה מועצת הרבנות הראשית "לקבוע את יום כ"ח באייר כיום הודיה לקב"ה על הניסים שקרו באותו יום ועל שחרורה של ירושלים" . ארבעה חודשים מאוחר יותר, ב-12 במאי 1968 קבעה הממשלה את כ"ח באייר כיום חגה של ירושלים.
בי"ד אייר תשכ"ח (1968), קבעה הכנסת את יום ירושלים כיום חג ולאחר שלושים שנה, בשנת 1998, העניקה לו הכנסת מעמד בחקיקה, באמצעות חוק יום ירושלים, התשנ"ח-1998, "עם מלאת 30 שנה לשיחרורה ולאיחודה מחדש של ירושלים בירת ישראל, יש מקום להציג זאת באופן ממלכתי כיום חג לאומי. את מהות ירושלים, רום התקוות ופסגת השאיפות, שאותה אנו מעלים על ראש שמחתנו, יש לציין ולייחד ביום המסמל את מרכזיותה בחיי עם ישראל אשר שב לארצו, הקים את מדינתו והכריז על ירושלים כבירתו הנצחית

אירועי החג - איך חוגגים את יום ירושלים
אירועי היום כוללים טקס ממלכתי בגבעת התחמושת, שהייתה מאתרי הלחימה הקשים בקרבות לשחרור ירושלים, וצעדה במרכז העיר ירושלים.
בליל יום ירושלים מתקיימת מדי שנה עצרת גדולה בישיבת מרכז הרב, בהשתתפות רבנים רבים מחוגי הציבור הדתי לאומי ואישי ציבור. במשך שנים רבות היה נהוג שראש הממשלה והרמטכ"ל מגיעים לעצרת זו. לאחר חצות הלילה מתקיימת צעדה מהישיבה אל הכותל המערבי.

בבתי ספר נהוג לערוך ערבי שירה בציבור , שרים את שירי ארץ ישראל היפה כמו: שיר גבעת התחמושת שכתב יורם טהרלב - לחן יאיר רוזנבלום, ירושלים של זהב של נעמי שמר, אם אשכחך ירושלים מתוך תהילים, שבחי את ירושלים - מן התפילה - לחן אביהו מדינה, שישו את ירושלים מן המקורות ועקיבא נוף, מעל פסגת הר הצופים של אביגדור המאירי, שומר החומות של דן אלמגור ולחן בני נגרי, עושה שלום במרומיו מן המקורות, עוד לא תמו על פלאיך של יורם טהרלב לחן רמי קלינשטיין ועוד שירי ארץ ישראל רבים ויפים

קדושת ירושלים - למה ירושלים קדושה ביהדות, בנצרות ובאיסלאם?
ירושלים היא אחת הערים העתיקות בעולם. הקשר של היהודים לירושלים החל זמן רב לפני שכבש אותה דוד המלך מידי היבוסים סביב שנת 1000 לפנה"ס, לפני יותר מ 3000 שנים. לפי המדרש, האדמה שבה השתמש אלוהים לבריאת האדם באה מהר המוריה (במקום שבו שוכן הר הבית היום), ובאותה הנקודה עמד אברהם להקריב את בנו יצחק לפני כ-5,000 שנה. ההתיישבות היהודית הראשונה בירושלים החלה לפני כ-3,000 שנה, כאשר דוד המלך הכריז על ירושלים כעל עיר בירתו, והפך אותה למרכז המדיני והדתי של ממלכת ישראל המאוחדת. דוד העלה את ארון הברית אל העיר, אך אלוהים אסר עליו לבנות את בית המקדש (כיוון שהיה איש מלחמה). בנו של דוד, שלמה, בנה את בית המקדש הראשון והניח בו את לוחות הברית.
במהלך ההיסטוריה נכבשה ירושלים פעמים רבות על ידי בני עמים שונים. פעמיים חרבו העיר והמקדש והיהודים גורשו מארצם. היהודים לא ויתרו ובכל פעם עשו את דרכם חזרה למקום הקדוש להם, וכך הפכה ירושלים בתודעה היהודית לסמל לכמיהה ולגעגועים לשוב לארץ ישראל. יהודים חיים בירושלים כבר מעל 2,000 שנה, ואלו החיים בגולה לא פוסקים לחלום עליה ולהתפלל אליה.

קדושת ירושלים בנצרות
בירושלים, על פי המסורת הנוצרית, נמצאים האתרים בהם חי, נצלב ונקבר ישו, כמו ויה דולורוזה וכנסיית הקבר הקדוש. במאה ה-4 לספירה הפך הקיסר קונסטנטינוס את הדת הנוצרית לחוקית ולדת הרשמית של האימפריה הרומית. הוא שלח את אמו, הלנה, לירושלים כדי למצוא את מקום צליבתו של ישו. בכך ירושלים נהפכה מקום קדוש לנוצרים. חשיבותה של ירושלים בתפיסה הנוצרית עלתה עם כיבושה בידי המוסלמים, ובמיוחד בתקופת מסעי הצלב (המאה ה-11). עם כיבוש הארץ בידי הצלבנים הפכה ירושלים לבירת ממלכת ירושלים הצלבנית.

קדושת ירושלים באיסלאם
מקור קדושתה של ירושלים באסלאם שנוי במחלוקת בקרב חוקרי האסלאם והמזרחנים. עיקר המחלוקת נסב סביב השאלה האם נחשבה ירושלים לקדושה באסלאם כבר מראשיתו, או שמא קדושתה התפתחה בתקופה מאוחרת יותר. ירושלים אינה מוזכרת בקוראן, אך עשרות שנים לאחר מותו של מוחמד, ב-632 לספירה, בשנים 691-688 לספירה, שושלת בית אומייה ששלטה בירושלים בנתה את כיפת הסלע ולאחר מכן את מסגד אל אקצא, כדי לעלות את קדושת המבנים הללו טענו שמוחמד סיים שם את מסעו הלילי ממכה ומשם(כיפת הסלע) עלה לרקיע השביעי. בפועל מוחמד מת בעיר ית'רב - אל-מדינה נמצאת במחוז אל-חִג'אז שבמערב ערב הסעודית. כך או כך, ירושלים נהפכה לעיר השלישית בקדושתה לאיסלאם אחרי מכה ואחרי אל מדינה (ית'רב).
חשיבותה של ירושלים באסלאם החלה לעלות במאה-8, לאחר הקמת המסגדים על הר הבית. התהליך נמשך במאות ה-11 וה-12, והגיע לשיאו בתקופת מסעי הצלב וממלכת ירושלים. ירושלים נכבשה על ידי הממלוכים בשנת 1187, ונשארה תחת שלטון מוסלמי עד סוף התקופה העותמנית.

מה מייצגת ירושלים?
ירושלים מייצגת את הקשר בין עם ישראל וארץ ישראל מראשית התהוות העם. גם בתקופת הגלות ירושלים היתה מושא לגעגועים ושאיפה לתקומה מחודשת בארץ ישראל. ירושלים עיר הקודש ,ולא רק ליהודים גם לנצרות והאיסלם מהווה ירושלים עיר קדושה וזה אחד משורשי המחלוקת במאבק היהודי ערבי

ירושלים במקרא וקדושת ירושלים ליהדות
ירושלים היא העיר הקדושה ביותר ליהדות. קדושתה נובעת מהאמונה הדתית שזהו המקום בו בחר אלוהים לשכן את שכינתו ואת שמו, (ועל כן היא נקראת בתהילים עיר האלוהים) ומהעובדה ההסטורית של קיום בתי המקדש, ששכנו בה באלף הראשון לפני הספירה, ובמאה הראשונה לספירה. וכיוצא מכך שכנו בה שני בתי המקדש.
הסוד האמיתי של קדושת ירושלים על פי המסורת היהודית הוא - אבן השתיה. אבן קודש הקודשים - הסלע שממנו הושתת כל העולם, כמו כן מיקום הסלע הוא בדיוק מקום עקידת יצחק.
אבן השתייה - הינה סלע שהיה בקודש הקודשים בבית המקדש ושעליו הונח ארון הברית בבית המקדש הראשון. במדרש מבואר ששם האבן הוא אבן השתייה משום שממנה הושתת העולם, כלומר ממקום זה התחילה בריאת העולם. בזמן בית המקדש היתה האבן בולטת מעל רצפת קודש הקדשים בגובה שלש אצבעות (כ-6 ס"מ). כיום מזוהה אבן זו עם הסלע הגדול הבולט מקרקע הר הבית מתוך מבנה כיפת הסלע. האבסורד הוא שליהודים בהוראת ממשלת ישראל לא נותנים להיכנס ולהתפלל בקודש הקודשים של בית המקדש שעליו בנו המוסלמים את כיפת הסלע.

תפילת שלמה
"וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִ {בָּנִיתִי} לִשְׁמֶךָ:" (מלכים א פרק ח מח) "כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבָיו בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ:" (דברי הימים ב פרק ו לד)

ביהדות קיימת מצוות העליה לרגל לירושלים שלוש פעמים בשנה, בחג הפסח, בחג השבועות ובחג הסוכות.
" שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה-יֵרָאֶה, כָּל-זְכוּרְךָ, אֶל-פְּנֵי, הָאָדֹן יְהוָה. " (שמות פרק כג יז)

מצווה נוספת הקשורה בירושלים הינה מיצווה הבאת ביכורים לירושלים, "רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ." (שמות כג יט)
ויש מצוה להביא את התוצרת החקלאית של השנה הרביעית לשמיטה ולאוכלה בירושלים במקרה שקרוי נטע רבעי, כמו כן יש מצוה להביא בשנים מסויימת את המעשר השני ולאוכלו בירושלים. וכאשר יש בעיות משפטיות חמורות, יש מצוה להגיע לבית הדין הגדול בירושלים, בכדי לבררם בפניו.
" כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע--דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ:  וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ-אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ" (דברים פרק יז ח) שמות רבים לירושלים

מקור השם ירושלים
ירושלים נזכרת כנראה לראשונה בתעודות אבלה, אח"כ כרשלמם בכתבי המארות המצריים (המאות 19-18 לפנה"ס). ובדומה לשם התנ"כי, כ"אורשלים", ב מכתבי תל אל עמארנה. בדרך כלל סוברים ש"מלכיצדק מלך שלם" המופיע בתנ"ך, הוא למעשה מלך ירשלים. על פי המדרש השם "ירושלים" הינו צירוף של השם שאברהם קרא לה, "הר ה' יראה" עם השם "שלם" וכך נוצר השם המלא של העיר, המופיע בתנ"ך בדרך כלל כ"ירושלם". השערה אחרת, ע"פ המילה "ירו" שמשמעה בכנענית "ייסד", היא "ייסד האל שלם". "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" / הרב עמיטל שליט"א
בספר "מורה הנבוכים" (ח"ג, מ"ה) עומד הרמב"ם על כך שהמקרא אינו מפרש את מקומם המדוייק של ירושלים והמקדש, אלא מתנסח בביטויים דוגמת "המקום אשר יבחר ה' ". לדעת הרמב"ם, אברהם ייחד את המקום שעקד בו את בנו להיות מקום המקדש העתידי, "ואין ספק אצלי גם כן שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים, שאברהם ציווה אותם שיהיה זה בית עבודה". אם כך, נזקק הרמב"ם להשיב לשאלה העולה מאליה: אם אכן הכיר משה את מיקומו המדוייק של המקדש, מדוע לא ציין זאת בתורה? הרמב"ם מציע שלוש תשובות לשאלה זו, ושתיים מתוכן מתייחסות לאומות העולם. לטענתו, לו היתה התורה מפרסמת את מקומו של ההר שבחר ה' לשבתו, היו הגויים נלחמים על אותו הר כדי למנוע מישראל להחזיקו, וכן היתה מתעוררת סכנה שהם יחריבו את ההר כדי למנוע מאיתנו להקים בו את המקדש. ביסוד תפיסתו, הרמב"ם מתייחס לכל המלחמות כמלחמות על בסיס דתי. הוא מסביר שמטרת הכנענים והפלישתים במלחמותיהם לא היתה הגנה על ארצם, אלא הגנה על אמונתם. היהדות הכריזה מלחמה על עבודת האלילים, ובניגוד לעובדי הכוכבים, שאמונתם סבבה סביב לפסלים ולדמויות שאין בהם רוח, הציבה היהדות במרכז קודש הקדשים את לוחות הברית, שבהן נאמר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". לו היו הכנענים יודעים את מיקומו המדוייק של המקדש - היתה סכנה שהם יבקשו להרוס את אותו מקום, או לכל הפחות לשמור עליו בשליטתם, ולכן ערפלה התורה את מיקומו המדוייק של "המקום אשר יבחר ה' ". לכאורה, תפיסת המלחמות של הרמב"ם מתייחסת לימי התנ"ך בלבד. בימינו - כך מקובל לחשוב - מתנהלות המלחמות בין האומות על רקע טריטוריאלי או על רקע אתני, ולא על רקע דתי. אמנם, למרבה הפלא, הרמב"ם מקבע לדורות בספרו ההלכתי - ה"יד החזקה" - את תפיסת המלחמה שהצגנו, כאשר הוא מעודד את צבא ישראל לפני יציאתו למלחמה: "ומאחר שיכנס אדם בקשרי מלחמה, ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע כי על יחוד השם הוא עושה מלחמה". (הל' מלכים ומלחמות ז', טו)

למרות שמלחמות ימינו נראות כאילו הן מתנהלות על טריטוריה או שלטון, הרמב"ם מסביר שכל המלחמות שנלחמים הגויים כנגד עם ישראל מכוונות, לאמיתו של דבר, כנגד הקב"ה, כנגד אמונת היהדות, ובפרט - כנגד ירושלים, עיר הקודש והמקדש. אם נשיל ממאבקנו בערבים את הקליפות החיצוניות - הטריטוריה, אופי המדינה הפלשתינאית ובעיית הפליטים - תיוותר ליבת הסכסוך כבעיה ללא פתרון: ירושלים והר הבית. עוד בשנת 61' סיפר לי טדי קולק, שנשיא מצרים דאז - נאצר - אמר פעם שלעולם לא ייכון שלום בין ישראל לבין העולם הערבי בשל הבעיה הלא פתירה של ירושלים. אפילו נאצר לא העלה בדעתו שיהיו יהודים שיסכימו למסור את הבעלות על הר הבית לאיסלאם. פעמים רבות חזרתי ואמרתי שכל מטרתה של מלחמת יום הכיפורים היתה, לאמיתו של דבר, השליטה בירושלים, ולא הנושאים שהוצגו ברבים כמטרתה. במלחמה ההיא ניצחנו, אולם כיום יש בינינו כאלו המוכנים למסור את הר הבית לפלשתינאים, מתוך אמונה שצעד כזה יוביל לשלום. לדעתי, ויתור כזה אינו עולה בקנה אחד עם תפיסת היהדות. כשם שחייו של אדם פרטי אינם הערך העליון, וישנם איסורים שעליהם אנו מצווים גם להיהרג ולא לעבור - כך גם בחיי הכלל, ישנם ערכים שהחברה והמדינה מחוייבות להסתכן למענם, ובפרט - בחיינו כאומה ישנם תחומים שהם "קווים אדומים", בבחינת "יהרג ואל יעבור". חברה המעמידה במרכז תרבותה את "קדושת החיים", וערכיה אינם כוללים ערך עליון של "חיים של קדושה" - עתידה להידרדר לשחיתות ולהשחתה מוסרית. גם השלום - על אף חשיבותו - אינו הערך העליון הבלעדי, וישנם דברים שעליהם איננו מוכנים לוותר אפילו למענו. כשראש הממשלה חזר מועידת קמפ-דיוויד - ברכתי על שאיפתו להגיע לשלום מחד, ועל הכרזתו שלעולם לא יחתום על מסמך המוסר לערבים את ריבונותינו בהר הבית מאידך. דומני שכיום, כמו אז, כל הדיונים על הסכם השלום כלל אינם אקטואליים. להערכתי, במצב העניינים הנוכחי לא יחתם הסכם שלום, שכן הפלשתינאים לעולם לא יסכימו להתחייב לקץ הסכסוך בינינו לבינם. אף על פי כן - ההכרזה העקרונית שאנו לא מוכנים לוותר על הר הבית היא חשובה ביותר, וכל ראש ממשלה - בהווה או בעתיד - חייב להישבע אמונים לריבונותינו על ההר.

יש להדגיש שהערכת חשיבות ריבונותינו על הר הבית אינה שאלה הלכתית או דתית. הרמב"ם פוסק שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד לבוא, כיוון "שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה". ירושלים ומקום המקדש ייוותרו בקדושתם בכל הזמנים ובכל התנאים, בין אם יהיו תחת ריבונות ישראלית או תחת ריבונות אחרת. אנו חייבים לשמור על ריבונותינו בהר הבית מנימוקים לאומיים, ולא מנימוקים הלכתיים או דתיים: ראשית, המוסלמים טענו לאורך כל הדרך שבית המקדש לא שכן מעולם בראש ההר, ואם ניתן להם אותו - הם עלולים לראות זאת כהודאה לטענותיהם. מעבר לחשש זה, מסירת הר הבית לערבים משמעותה למעשה התנתקות מהזהות היהודית ההיסטורית. מאז שחר קיומה, העלתה היהדות על נס את ירושלים ואת ההר שבמרכזה: משם נברא העולם, שם עקד אברהם את בנו, שם בנה שלמה את הבית ששכן בו ה' ולשם פנו יהודים, בכל הדורות ובכל התפוצות, בתפילה "ולירושלים עירך ברחמים תשוב". מסירת ההר, וההתנתקות מהיהדות ההיסטורית הכרוכה עם צעד זה, עלולה להיות הרת גורל לאחת המצוקות הקיומיות של עם ישראל בימינו - התרחקותם של חלקים גדולים מהעם מיהדותם. רק זהותנו הלאומית ההיסטורית, המבוססת על הכמיהה בת אלפי השנים לירושלים ועל השאיפה לבניינה ולהקמת בית המקדש בתוכה, יכולה לאחד את העם כולו ולהוות בריח תיכון המאגד ביחד את כל חלקי האומה. חלק מהרבנים החרדים אינם מייחסים חשיבות רבה לאחדותנו עם הציבור החילוני, וממילא גם אינם מחשיבים את הזהות היהודית ההיסטורית ואף מסכימים למסירת הר הבית. אנו, לעומתם, חשים אחריות כלפי העם כולו, ומבינים עד כמה חיונית השמירה ההדוקה על הערכים המאפיינים ומעצבים את הזהות היהודית המשותפת. ר' צדוק הכהן מלובלין, בספרו "צדקת הצדיק", כותב שישנם כאלו מבני עמנו שהדבר היחיד המאפיין אותם כיהודים הוא הגדרתם העצמית: "עיקר היהדות - בקריאת שם ישראל, כמו שנאמר 'זה יאמר לה' אני [וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתב ידו לה'] ובשם ישראל יכנה" - שלא יהיה לו, רק מעלה זו שמכונה בשם ישראל - די... ועל זה נאמר "חבור אפרים עצבים - הנח לו", שהם בחיבור אומה אחת, ולא נתפרדו להתחבר עם הגוים להיות בכללם". (צדקת-הצדיק נ"ד, מכתב-יד)

הגדרתו העצמית של אדם כיהודי פירושה בראש ובראשונה הרגשת שייכותו ליהדות ההיסטורית. אם נוותר, חס וחלילה, על ריבונותינו בהר הבית לערבים - ננתק במו ידינו את החוט הדק המאחד את כל חלקי העם, ונגדע את הגורם היחיד המקשר את כל הציבור שאינו שומר תורה ומצוות ליהדות. כמו כל מלחמות ישראל, גם המאבק הניטש בימים אלו על ירושלים - משמעותו הנסתרת היא מלחמה על ייחוד השם. מי שמבקש להכריחנו למסור את הר הבית מבקש לנתקנו מההיסטוריה היהודית, לגדוע את זהותנו הלאומית, וליצור בעם ישראל קרע שאינו ניתן לאיחוי. עלינו לעמוד בכל תוקף על שמירת הריבונות היהודית על ההר הקדוש, ולהתפלל בימים קשים אלו שתתקיים בנו, במהרה בימינו, אותה תפילה שאנו מתפללים זה אלפיים שנה ופנינו אל מקומו של היכל ה': "ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ותשכון בתוכה כאשר דיברת, ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם, וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין", אכי"ר.

---------------------------------
* סיכום שיחה שהעביר הרב בעשרה בטבת, עש"ק פרשת ויגש תשס"א. השיחה סוכמה ע"י יצחק ברט ועברה את ביקורת הרב

רקע היסטורי ליום ירושלים
בימי מלחמת השחרור חולקה ירושלים לשניים ואוחדה לעיר אחת 19 שנה מאוחר יותר במלחמת ששת הימים.
ב-5 ביוני 1967 החלה המלחמה על גזרת ירושלים. לאחר כיבוש ארמון הנשיא ע"י הירדנים הועלתה לאזור ירושלים חטיבת הראל בפיקודו של האלוף עוזי נרקיס . חטיבת הראל כבשה את מוצבי הראדר, נבי סמואל, מוצבי עבדול עזיז, תל-אל פול וגבעת המבתר. במקביל הועלתה חטיבת הצנחנים לירושלים במטרה לפתוח את הדרך להר הצופים ומשם לעיר העתיקה. החטיבה כבשה בדרכה את בית הספר לשוטרים , גבעת התחמושת, מעבר מנדלבאום, השכונה האמריקאית וואדי ג'וז. בכך נפתחה הדרך להר הצופים וצפון מזרחה של ירושלים שוחרר . ההחלטה לשחרור העיר העתיקה הגיעה ב-7 ליוני . חטיבת הצנחנים כבשה את רכס הר הצופים והר הזיתים ומשם דרך שער האריות נפרצה הדרך לעיר העתיקה. דגל ישראל הונף לראשונה בעיר העתיקה על הכותל המערבי.

חקיקה בעניין ירושלים
הכנסת קיבלה שלוש הצעות חוק הנוגעות לירושלים . החוקים קבעו את איחוד ירושלים, שהינה שייכת למדינת ישראל וחוקי המדינה חלים עליה. גבולות העיר שונו וגדלו פי שלוש מ- 38,100 ל-110,000 דונם. חוק נוסף אפשר גישה חופשית למקומות הקדושים לבני כל הדתות.

חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל
חוק יסוד ירושלים בירת ישראל: נחקק ב1980 וקבע כי ירושלים הינה בירת ישראל ומקום מושבן של נשיא המדינה, הכנסת , הממשלה ובית המשפט העליון החוק נחתם ע"י ראש הממשלה מנחם בגין והנשיא יצחק נבון

1. ירושלים - בירת ישראל : ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל
2. ירושלים היא מקום מושבם של נשיא המדינה, הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון.
3. שמירת המקומות הקדושים: המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם המקומות.
4. פיתוח ירושלים : א. הממשלה תשקוד על פיתוחה ושגשוגה של ירושלים ועל רווחת תושביה על ידי הקצאת משאבים מיוחדים, לרבות מענק שנתי מיוחד לעיריית ירושלים (מענק הבירה) באישור ועדת הכספים של הכנסת.
   ב. לירושלים יינתנו עדיפויות מיוחדות בפעילויות של רשויות המדינה לפיתוחה של ירושלים בנושאי משק וכלכלה ובנושאים אחרים.
   ג. הממשלה תכונן גוף או גופים מיוחדים לביצוע סעיף זה.
5. שטח תחום ירושלים (תיקון מס' 1) תחום ירושלים כולל, לעניין חוק-יסוד זה, בין השאר, את כל השטח המתואר בתוספת לאכרזה על הרחבת תחום עיריית ירושלים מיום כ' בסיוון התשכ"ז (28 ביוני 1967), שניתנה לפי פקודת העיריות.
6. איסור על העברת סמכויות (תיקון מס' 1): לא תועבר לגורם זר, מדיני או שלטוני, או לגורם זר אחר בדומה לכך, בין דרך קבע ובין לתקופה קצובה, כל סמכות המתייחסת לתחום ירושלים והנתונה על פי דין למדינת ישראל או לעיריית ירושלים.
7. נוקשות (תיקון מס' 1): אין לשנות את הוראות סעיפים 5 ו-6 אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת.
   חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון )  חוק-יסוד זה בא לקבוע בחוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל, הגבלה על שינוי שטח תחומה של ירושלים ועל שינוי בהחלת המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל בתחום זה וכן בא לאסור על העברת כל סוג של סמכות, שלטונית או עירונית, המתייחסת לתחום ירושלים, לידי כל גוף שאינו פועל מכוח חוק של מדינת ישראל. [התיקון שולב בחוק העיקרי]
   אין בהוראות חוק-יסוד זה כדי לגרוע מהוראות חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (הגבלת פעילות), התשנ"ה - 1994, או מהוראות כל דין.

חוק יום ירושלים ב- (23/3/98) התקבל בכנסת בקריאה "חוק יום ירושלים", הקובע את יום כ"ח באייר, המועד בו שוחררה ירושלים במלחמת ששת-הימים, כחג לאומי, יום המסמל את רציפות הקשר ההיסטורי המיוחד לירושלים.
1. יום ירושלים: (א)   הכנסת מכריזה בזה   על יום כ"ח באייר כעל יום ירושלים שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה וייקרא בשם "יום ירושלים".
(ב) יום ירושלים הוא יום בחירה; לצורך סעיף זה, "יום בחירה" - יום שהבחירה בידי   העובד לצאת לחופשה או לעבוד; בחר העובד ביום חופשה, יובא היום במניין ימי החופשה שלו.              
(ג) שר   החינוך רשאי לקבוע   פעילויות חינוכיות שייוחדו   ליום ירושלים.                                                ‏
2. עצרת מרכזית:  ראש הממשלה מוסמך להורות על קיום עצרת מרכזית לפתיחת יום ירושלים.
3. הוראות רוה"מ : ראש הממשלה   רשאי לקבוע את סוגי העובדים, סוגי העבודות והשירותים שאין   להפסיקם ביום ירושלים, כן רשאי הוא לקבוע את השעות וההסדרים שיחולו ביום זה.
4. סמלי יום: ראש הממשלה רשאי   לקבוע סמלים ליום ירושלים ולהסדיר את השימוש בהם.

מקומו של בית המקדש / אגדה ערבית
לפני שנים רבות בלב ירושלים עמד בית-המקדש, אך מדוע נבנה בית-המקדש דווקא במקום שבו עמד?
על כך מספרים הערבים ספור עתיק ונחמד:
חלקת שדה הייתה בירושלים. חלקה קטנה, שהייתה מעובדת בידי שני אחים עובדי-אדמה (פלאחים)
האח הבכור היה נשוי ואב לילדים שלושה.והצעיר?-  רווק, ללא אישה.
כל כל השנה עבדו שניהם קשה בשדה. ועם תום הקציר חילקו את היבול שווה בשווה: ערימה לזה -
וערימה לזה. בלילה, אחרי שסידרו את שתי הערימות בעזרת הקלשון שכבו שני האחים בגורן לישון.
התהפך האח הצעיר על משכבו ואמר בלבבו: "אחי הבכור - הוא בעל משפחה. עליו להאכיל אישה וילדים.
אבל אני - רווק. אין זה צודק, שהיבול נחלק לחלקים שווים. לי גם בחצי די!" קם האח הצעיר בשקט, בחשאי והעביר מן הערימה שלו כמה מן האלומות לערימת אחיו (ששכב ועיניו עצומות)
עברה שעה... נעור האח הבכור ובלבבו חשב:   "אני נשוי, ויש לי עכשיו ילדים, שיעזרו לי כשאהיה זקן.
אחי? הוא עדיין רווק, המסכן מי יעזור לו בזקנתו?   ודרוש לו כסף, לבנות את ביתו, וגם למצוא לו אישה כלבבו ."קם האח הבכור בשקט ממשכבו, נטל שיבולים מן הערימה שלו והעביר אותן סביב - לערימת  אחיו. ובאותו הלילה - כך מספרים הסיפורים ההם -   לא יכול שלמה המלך להירדם. כי לא הצליח להחליט במפורש באיזה מקום בדיוק יבנה את בית-המקדש. התהפך על משכבו, ולא הצליח לישון.
עד אשר קם ויצא בחצי הלילה מן הארמון לשוטט בעיר. היה זה ליל ירח בהיר, והוא הגיע לאותו שדה,
שבו ישנו שני האחים הפלאחים. עמד בשקט מן הצד, ראה כיצד נוהגים שני האחים זה בזה. וחש:
כאן, במקום הזה יבנה בית המקדש. וכך היה...  
מאז חלפו הרבה-הרבה שנים. בית-המקדש היפה חרב ונשאר רק כותל אחד, מצד מערב.   אך נתפלל שיום אחד בהיר שוב, באותו מקום ובאותה העיר, נרגיש בידידות ואהבה מלב שלם כמו בין שני האחים הפלאחים   ההם.

לצנחנים כובשי הכותל - מוטה גור
כאשר נכבש הר הבית על ידי היוונים, שחררוהו המכבים, במחריבי הבית השני נלחמו הקנאים ובר-כוכבא. כאלפים שנה היה הר הבית אסור ליהודים עד אשר באתם, אתם הצנחנים, והחזרתם אותו לחיק האומה. הכותל המערבי - אליו פועם כל לב - שוב בידינו יהודים רבים שמו נפשם בכפם, לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו, על מנת להגיע לירושלים ולחיות בה שירי געגועים לאין ספור הביעו את הכמיהה העמוקה הפועמת בלב היהודי כלפי ירושלים במלחמת השחרור נעשו מאמצים עצומים להחזיר לאומה את לבה-העיר העתיקה והכותל המערבי בידכם נפלה הזכות הגדולה להשלים את המעגל, להחזיר לעם את בירתו ומרכז קודשו. צנחנים רבים, מחברינו הותיקים והטובים ביותר, נפלו במערכה הקשה. היה זה קרב עז ונמרץ, בו פעלתם כגוף המועך כל אשר לפניו מבלי משים לפצעיו הוא לא טענתם, לא התאוננתם, לא צווחתם.  רק קדימה חתרתם – וכבשתם ירושלים היא שלכם לנצח (יוני 1967 מוטה גור).